ראשיתה של הדת היהודית אינה לוטה בערפל המסתורין. היא ניתנה בפרהסיה לעיני ציבור עצום: עם של שישים ריבוא (600,000) גברים יוצאי צבא, מלבד נשיהם, טפם וזקניהם, שמנו יחד כמה מיליוני בני אדם. לעיניהם התגלה האלוקים במעמד הר סיני. אוזניהם שמעו את קול הבורא עצמו, הדובר אליהם את הדיברות מתוך האש.

עדות כה מאסיבית של מיליוני בני אדם אינה יכולה להיות אשליה. זהו מעמד היסטורי, שיש לו את כל ההגדרות המאפיינות אימות היסטורי, על כל המתחייב מכך. הבורא אומר למשה, לפני הופעתו בהר סיני: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן – למען ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם!" (שמות י"ט, ט').

הבורא רצה להעניק לאנושות וודאות מוחלטת אודות המסר האלוקי ואודות תכלית הבריאה. לכן, הוא הופיע לעיני כל העם על מיליוניו, והשמיע את קולו העל-טבעי באוזניהם, ישירות, ללא מתווכים. מוטיב זה של התגלות אלוקית בפורום המוני, בפני מיליוני בני אדם, עדי ראיה ועדי שמיעה, המאשרים באופן בלתי אמצעי את המגע בין הבורא לבין העם כולו, אינו קיים בשום דת אחרת מלבד היהדות.

הגדרתו של סיפור היסטורי היא: "אירוע בעל חשיבות ציבורית שאירע לעיני המונים". להבדיל מסיפור אישי שהינו ביוגרפיה, ולהבדיל מסיפורים המתרחשים בספירות שמיימיות ולא לעיני ההמונים, המוגדרים כמיתולוגיה.

אין צורך בשרידים ארכיאולוגיים או במגילות גנוזות כדי להוכיח את קיומו של נפוליון כעובדה היסטורית. העברת המסר אודותיו מדור לדור, על ידי מיליוני צרפתים המעבירים זאת למיליוני בניהם, היא העדות המאסיבית לקיום אישיות זו.

אין לך עדות אדירה מהעדות על מקורות היהדות. עדות שמעידים מיליוני יהודים מכל תפוצות תבל, החוגגים אף כיום את חג הפסח ואת חג השבועות ומספרים סיפור זהה על נסי יציאת מצרים בשם אבותיהם ועל מתן תורה שנערך שבעה שבועות לאחר מכן. אותם יהודים קיבלו מדור לדור עדות היסטורית שעברה שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, ולא חלו בה שינויים. זוהי הוכחה שהדור הראשון, אבי המסורת שהועברה מדור לדור, אכן היה עד ראייה למאורע זה בהמוניו וחווה במשותף את נסי יציאת מצרים ואת ההתגלות האלוקית בהר סיני בכל חושיו. מעוצמת הוודאות המוחשית של הדור הראשון, הצליח העם להנחיל סיפור זה לדורי דורות.

מקובל על הכול שדתות רבות העתיקו מוטיבים רעיוניים מדת ישראל. הן אף אינן מסתירות זאת. לכן, מעניין מדוע לא השכילו יוצרי הדתות האחרות להכניס ליצירתם את המוטיב של עדות ההמונים על קביעת אמונתם.

התשובה פשוטה: אין כל אפשרות לספר כאילו נגלה ה' לעיני מיליונים, אלא אם כן מאורע זה אירע בפועל. עצם הסיפור על יציאת מצרים ועל מעמד הר סיני מוכיח את אמיתותו. אין כל אפשרות שהסיפור יומצא באחד הדורות המאוחרים, שכן הוא יוכחש מיידית ע"י ההמונים שלא שמעו עד כה מאומה על כך. הדרך היחידה שנותרה ליוצרי הדתות האחרות, לרכוש את אמון ההמונים ב"נביאיהם", היתה השיטה הטוענת להתגלות במסתורין. התגלות כזאת אי אפשר לאשר או להפריך…

נותרת השאלה: כיצד הצליחו אותם נביאי שקר לשכנע מיליונים להאמין במה שלא ראו עיניהם?

התשובה נעוצה בפסיכולוגיה האנושית: מאחר שבכל אדם קיימת אמונה, כתכונת נפש יסודית, ומאחר שהצורך הפסיכולוגי להיתלות בכח עליון ולהישען עליו קיים בפוטנציה בכל אדם, קל מאד ל"הלביש" על אמונה טבעית זו מושאים שונים. לכן, כאשר הציגו "נביאי הדתות" בפני ההמונים דמויות מיתולוגיות, תוך שימוש ב"מופתים" ובהפניה אל הנעלם, לא חיפשו השומעים אימות אובייקטיבי.

הדבר נבע משתי סיבות:

לפי תפיסתם את מושגי הדת, אין זה משנה כל כך מהו האקט הפולחני המדויק, כלומר, מה היו העובדות, העיקר הוא הביטוי הרגשי-אמונתי שמאחוריו.

זאת ועוד, מאחר שהדרישות המעשיות בשאר הדתות אינן מקיפות את כל תחומי החיים, ואינן מהוות אלא "צימוק" מיסטי בחיים האפורים, על כן לא נולד צורך פנימי לבדיקה אובייקטיבית של ההסברים. עם זאת, חכמי האומות הבודדים, האמיצים, שניסו לאמת אובייקטיבית את המסר, הגיעו לכפירה בערכי כנסייתם.

לא כן היהדות, העומדת על החשיבות של ביקורתיות המסר ואימותו האובייקטיבי.

תפיסת היהדות את המצוות אינה כסמל, אלא כאקטים פעילים. רק פעולה שאמנם נבחרה ונרצתה על ידי הבורא, מסוגלת להקרין את האלוקיות בעולמנו. לכן, חשוב מאד לאמת את האותנטיות של הצו האלוקי.

עומס החובות והיקף המגבלות שמכתיבה היהדות בדרישותיה התובעות התמסרות של כל האדם לעבוד את קונו, וכלשון חז"ל: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים", יצרו את הצורך לבדוק את מהימנותה של נבואת משה באמות מידה אובייקטיביות וקפדניות ביותר.

לכך התכוון משה רבינו בדבריו במדבר לפני הדור השני, שלא ראה מה שחוו אבותיו: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך (צא ובדוק בהיסטוריית העמים)… ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה (מעמד התגלות אלוקית בפני המונים) או הנשמע כמוהו" (דברים ד', ל"ב).

לא זו בלבד שעובדתית לא היה בעולם אירוע כמעמד הר סיני, אלא שאף דת אפילו לא העזה להשמיע סיפור כזה. המבחן ההיסטורי העובר דרך מסננת ההמונים, לא איפשר לאותן דתות להשמיע בדותות, כאילו היו היסטוריה.