אין מקום לשני אלים ביקום. לא תיתכן מציאות של כח אלוהי נוסף. כל הכוחות המצויים בעולם נובעים מהיישות העליונה האחת והיחידה. אין גם מקום לשאלה המתריסה: אז מי ברא את האלוקים? שכן "לבקש סיבה לסיבה הראשונה", כותב פראנק באלארד, "אינו אלא לבקש כי מה שהוא ראשון יהיה באותו זמן גם שני. פירוש הדבר לדרוש, כי הסיבה הגדולה של הכול תהיה באותו זמן לא סיבת הכול, בהיותה עצמה מסובב. הנחה כזו יש בה גיחוך עצמי במידה מספקת עד כדי הצדקת ביטולה המיידי והגמור".
אכן, כל אדם המקבל על עצמו את עול מלכות האלוקים, וה"אנוכי" ממלא את כל יישותו, משוחרר ממילא מכפיפות ובשעבוד לשאר הכוחות המצויים בתבל.
בימי קדם היו העצמים השונים נחשבים לאלוהים. כיום בסך הכל השתנו המושגים ותו לא. בעבר סגדו לעץ ולאבן, והיום רק השמות התחלפו. הריבוי קיים ועומד. תרבות וציוויליזציה, עם ומדינה, לאום וגזע, אמנות ומדע, כלכלה ומעמד – הינה סקירה בוודאי מקוצרת, בלתי שלמה של פנתיאון האלים של בן זמננו, ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלו?"
איסור עשיית פסל ותמונה כולל גם את האיסור לומר: "אלוהינו למעשי ידינו". כלומר, להעניק ערך מוחלט ליצירה או למחשבה אנושית בכל תחום שהוא וכך להשתעבד לה.
קראו נא את דבריו של הפרשן רבי יצחק עראמה שחי לפני מאות שנים. קראו נא את דבריו, משל בן דורנו היה:
"ויש בכלל זה העבודה זרה הגדולה, המצויה היום בעולם, מציאות חזקה. והיא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם הם נשענים ובאמונתם הם נסמכים ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוקים ממעל… וזה גופה של עבודה זרה".
מפליא עד כמה דבר לא השתנה במרוצת השנים. עדיין אנו דורכים על אותו מקום רוחנית ומוסרית. למרות ש"התקדמנו", אמנם זנחנו את אלילי הכסף והזהב, אך הפכנו את הכסף והזהב עצמם לאליל!