מה בין שכר לגמול?
התפיסה הרגילה של שכר ועונש היא תפיסת המקל והגזר. במילים אחרות – שיטת החיזוקים. אדם עשה עבודה ומשלמים לו עליה שכר. אין קשר ממשי בין העבודה (חשיבה, מאמץ, הברקה רעיונית וכו') לבין השכר המוסכם מראש. אדם אחד זריז יותר והשני פחות, לאחד יש רעיונות והשני מקבל רעיונות מוכנים. אך השכר שיקבלו יהיה על פי המוסכם.
לעומת זאת, ישנו מושג הקרוי גמול. לכל מעשה ולכל תזוזה של אדם קיימת שרשרת של תוצאות. לכל תנועה של מולקולה ביקום יש תוצאות. אין אפשרות לראות את מהלך ההשפעה של התזוזות והמעשים, כי ההשפעות הן מרחיקות לכת ואין סופיות. כך גם בעולם הרוחני. לכל מעשה רוחני ישנן תוצאות המשפיעות על העושה ועל העולם.
משמעות המילה גמול היא להצמיח, כמו שכתוב על מטה אהרון: "ויגמול ויעש שקדים". גמילה היא גמר הגידול. אלא שאנו בני האדם, איננו רגילים לחשוב בצורה כזו של השפעת מעשינו על העולם. החשיבה הזו היא מופשטת ומאד עמוקה. השכר והעונש על מעשינו הם פועל יוצא של כוחות טבע רוחניים הקיימים בבריאה, כשם שיש כללי אנטומיה ופיזיולוגיה הפועלים בטבע. עשיית מעשה כמוה כזריעת זרע באדמה. כשם שהזרע מצמיח פרי, כך ה"גמול" הוא תוצאת המעשה שהצמחנו בעצמנו. בשעה שעשינו מעשה רע – הטמנו באדמה זרע של צמח ארסי ומזיק. הוא גדל והארס שבו מתפשט. אכן, אין העין מסוגלת לראות את חוקי הטבע הרוחניים, אך הם קיימים לטוב ולרע. הנשמה מרגישה בתוך תוכה את תוצאת המעשים. כי רק הנשמה מסוגלת לחוש במהות הרוחנית של ה"גמול".
הגמול על מעשיו של האדם בא לידי ביטוי בעולם האמיתי, הרוחני. כל מה שהובטח לנו כאן בעוה"ז כגמול גשמי על המצוות אינו השכר והעונש היחידים אשר ניתנים לנו מאת ה'. אלה הם רק תנאים לקיום המצוות. מטרת השכר בעולם הזה היא לסייע ללימוד התורה ולקיום המצוות. התורה מבטיחה לנו כי אם נעשה את תפקידנו בשמחה ובנפש חפצה ונהגה בתורת ה', ה' יסיר מאתנו את כל הדברים המונעים אותנו מלעסוק בה, כגון חולי, מלחמה ורעב, וישפיע עלינו טובה שתעניק לנו שקט נפשי להתעסק בתורה ובמצוותיה. וכל זאת – כדי שנזכה למטרת העל – לחיי העולם הבא.
למען האמת, אם נתבונן היטב בדבר, נראה כי כל מה שה' מבטיח למקיימים את מצוותיו הוא בסך הכל "טבעי". "ונתתי מטר ארצכם בעתו" ועוד. סדרי העולם יפעלו כפי שהם צריכים לפעול. אין כאן כל שכר. כך ברא ה' את העולם. כל זאת בתנאי שהיהודי ימלא את תפקידו. ואילו בשעה שאין היהודי עומד בהתחייבויותיו, גם סדרי העולם לא יפעלו כראוי.
מתוך כל האמור לעיל נבין עתה מה פירוש – שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה: המצווה הנעשית פועלת על הנפש בצורה רוחנית ומולידה התעלות רוחנית ומביאה לשרשרת של תוצאות ובאותה שעה "צינורות הדין" מתמעטים ו"צינורות החסד" מתרבים. אלו כוחות הטבע הרוחניים. ולהיפך, חלילה, כשבני אדם חוטאים שרוי העולם בצער ובחיסרון. המצב גרוע כאשר מתרבים מאד "צינורות הדין" ונסתמים כל צינורות החסד והשפע. חורבן, חלילה, בא לעולם. וזהו עניין התוכחות הכתובות בתורה.
באופן הגיוני, ניתן להבין מדוע עיקר השכר והעונש ניתנים בעולמות העליונים. השכר – אינו מוגבל ואילו העולם – מוגבל! העולם הזה יש לו גבול ואילו שיעור השכר שיש לאדם מפעולותיו הטובות הוא בלתי מוגבל וניתן רק לדבר שאף הוא בלתי מוגבל וניצחי, וזוהי הנשמה. כי הגוף כלה אך הנשמה, החצובה מתחת כיסא הכבוד, נותרת גם אחרי צאתה מן הגוף.