ביום ששי בסיון חל זמן מתן תורתנו. מה הם סמליו של חג זה?
המצה מהווה את סמלו של חג הפסח. הסוכה והלולב מסמלים את חג הסוכות. השופר מהווה את סמלו של ראש השנה, והצום – סמלו של יום הכיפורים. מהו איפוא סמלו של חג השבועות? לחג השבועות, כיום מתן תורה, אין סמל.
נתינת התורה היתה הרגע המרומם ביותר, הנעלה מכל שאר הנסים. אולם למרבית הפלא, דווקא חג זה נחוג יום אחד בלבד וללא כל סמל.
מדוע חג מתן תורה כה קצר וצנוע, ללא חגיגיות יתירה?
לתורה אין סמל בשל אותה סיבה שבגללה אין סמל לקדוש ברוך הוא. "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש" (דברים ד, ט"ו). כל מה שניתן לבטא על ידי סמל, מן ההכרח שיהיה קשור לגוף אחר.
הבורא הוא יחיד ומיוחד ואין לו כל צד שווה או צד משותף עם כל מושג אחר העשוי לעלות על דעתו של אדם. אין בנמצא משהו הדומה לו.
על כן מן הנמנע להגדיר את ה' בסמל כלשהו. "הוא אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל" (שלושה עשר עיקרים של הרמב"ם).
גם התורה היא יחידה כבוראה. אין לה כל צד שווה ומשותף עם חוקים אחרים. אין היא מהווה חלק ממושג כללי רחב, אשר פרטיו נבדלים זה מזה רק בתכונותיהם האופייניות. משום כך לא ניתן להציג סמל, להוסיף עליו את הצד האופייני שבתורה ולקבוע: הנה תורת ישראל!
יחידה היא. אין מילה אשר תוכל להביע את מהותה. כל ניסיון לסמלה או לסווגה אינו אלא כפירה באמיתותה.
על כן, חג השבועות, חג מתן תורה, נותר ללא סמל.
בני אדם שכחו את יחידות התורה, הלבישו אותה במילים ובסמל, ומאז: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (פרקי אבות ו', ב').
רעיון זה של יחידות מוחלטת מופיע רק ביהדות: אלוקי ישראל, תורת ישראל ועם ישראל.
התורה היא דברו של הבורא אל האדם. התורה מהווה את המטרה והתכלית הנשגבה, אשר לקראתה היא מחנכת את העם במשך כל תולדותיו.
עם חלוף הדור הראשון, דור מתן תורה, נבחר הדור הבא להיות נושא התורה. כך עברה התורה מדור לדור בקרב עם ה', תוך ציפיה ותוחלת לדור העתיד, אשר באחרית הימים יהיה בשל על ידי החינוך שהעניקה לו התורה לקבל את פני הגאולה העתידה.