סוחר בכלי זכוכית הצליח במסחרו, הגדיל את חנותו ואת סוגי הכלים שמכר, ריהט את חנותו במדפים ובדלפקים נאים ועיצב שני חלונות ראווה מרהיבים. עיני מתחרהו, בעל החנות הסמוכה, רואות וכלות. עומד היה בפתח חנותו השוממת מלקוחות, הדהויה ובעלת ההצעה המוגבלת, וסוקר את תנועת הלקוחות הבלתי פוסקת בחנות המצליחה והמשגשגת הסמוכה.

יום אחד יצא לקוח נכבד מהחנות המהודרת, לאחר שהפקיד ביד הסוחר הזמנה מפורטת במחיר עתק. בצאתו, נתקל במרצפת בולטת ואיבד את שיווי משקלו, נפל על חלון הראווה החדש שהתנפץ בקול רעש גדול ושבריו נתצו את הכלים היקרים המוצגים לראווה. הסוחר ועובדיו מיהרו אליו בדאגה, הרגיעוהו ווידאו שלא נפצע. דיברו על ליבו שלא יתעצב ולא יאשים את עצמו, אכן יש לקרוא לעיריה שתסיר את המכשלה ותתקן את המרצפת הבולטת.

מתחרהו רואה, שומע, ומסיק מסקנות…

למחרת, עשה מתחרהו את דרכו לעבר חנותו. עבר ליד החנות הסמוכה ו'מעד' במרצפת בולטת, איבד את שיווי משקלו והפיל את עצמו על חלון הראווה השני, שהתנפץ ברעש גדול ושבר את כלי החמדה שניצבו שם. רבץ בין הרסיסים פצוע וזב דם והמתין שבעל החנות ועובדיו ימהרו להקימו על רגליו וירגיעוהו בדאגה ובמסירות כנה. להוותו הגיעו הסוחר ועוזריו, אחזו בו בתקיפות וגערו בו בלשון בוטה. הזעיקו את המשטרה והגישו נגדו קובלנה. הביאו שמאי ואמדו את הנזקים כדי לתובעו למשפט.

"איני מבין", הפטיר בעל החנות בעודו מקנח את הדם הניגר, "אתמול נתקל אדם וניפץ את החלון ומיהרתם להרגיעו תוך שהנכם מסיחים את דעתכם ואת דעתו מהנזק שגרם, ואילו אני נתבע לשלם את הנזק במלואו. הרי מדובר בעוול משווע, ובמשוא פנים מקומם".

"הבלים תדבר", ענה לעומתו בעל העסק. "הלה קונה נכבד, ותיק ונאמן, הכניס לעסק רווחים נאים ויביא גם בעתיד. ראוי שנעלים עין ונישא בנזק. אבל אתה, הרי עינך צרה בנו, יש בהחלט מקום לחשד שעשית זאת בזדון לב, ברשעות ובכוונה תחילה.

_x000D_

הבן החכם, גם אם נכשל פעם בלשונו, לא נפקוד עליו את עוונו ונעלים עין. אבל הבן הרשע, הבועט במורשתו ולועג לכל קודש, לא ימחל לו על ביטויו השגוי, אלא נענה לו בנחרצות: "לי ולא לו, לפי שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואילו היה שם לא היה נגאל".