לאדם עני ואביון לא היה לחם לאכול. אמנם היה בעל לב טוב, רחום וחנון, אבל הרעב דוחה את האדם למעשים נוראים. הלך העני אל השלטונות והגיע איתם להסכם: אם יסגיר לפקידי המס סחורות מוברחות ואלה יוחרמו, יקבל מחצית משווין.
יצא העני אל נתיב המבריחים וארב להם. כאשר ראה את אורחת המבריחים באה, התייצב בפניהם וביקש מהם נדבה. ראו המבריחים עני דל וכחוש, קומתו כפופה בהכנעה ועיניו מביעות תחינה. נכמרו רחמיהם עליו, והעניקו לו נדבה הגונה. הודה להם בכל לבו והודה לבורא שלא הזקיקו להלשין עליהם.
שבוע ימים התפרנס בדוחק ובצמצום מאותה נדבה, ושוב יצא לנתיב ההברחה. הפעם נתקל בקבוצה אחרת. הם ראוהו, וביקשו לפטרו בכמה פרוטות. נענה ואמר: "בבקשה מכם, הרבו את מתנתכם, שכן עני ואביון אני וגווע ברעב".
פטרוהו בבוז, "החסרים עניים אנו! אם ניתן לכל אחד חפצו, הן נאלץ בעצמנו לפשוט יד!"
אזר העני עוז והתייצב בדרכם כדי להפריעם לעבור. הרימו עליו יד והכוהו בקצף גדול. מוכה וחבול פסע אל בית המשטרה והסגיר את בני השיירה.
הלכו השוטרים בלוויית העני, החרימו את כל הסחורה, ולקחו את הסוחרים אל בית האסורים. ראו הסוחרים את העני, הכירוהו, והכירו בטעות שעשו כשזלזלו בו והכוהו. הם הבינו שהוא הסגירם, וקראו לעברו: "רחם עלינו וחלצנו מן המאסר. השב לנו את סחורתנו וניתן לך נדבה הגונה".
ענה העני בכאב לב: "הייתי נענה לכם ברצון, אלא שעתה אין הדבר בידי".
_x000D_
_x000D_
בתפילה אחת, בכוונה ובשברון לב, נוכל ביום הכיפורים לדחות את הרעה הגדולה. אך אם נזלזל בה ויחלוף הזמן, כי אז אחרנו חלילה את המועד.