קודם פתיחת המסע בין האותיות, מן הראוי להסביר פרט הקשור למבנה מערכת השורשים. אשר כל אחד יכול לאתרו גם בלי להתעמק בנבכי הלשון.
חוקרים זרים רבים עמדו על פלא זה, אולם הם לא הבדילו בין לשון הקודש המקורית לבין התפתחותה המאוחרת יותר. מסיבה זו הם הצליחו לפענח רק חלק משלבי המערכת.
נסביר מעט את המושג: מערכת השורשים. בלשון הקודש כל מילה בנויה משורש, וכל שורש בנוי משלוש אותיות.
כיצד בונים שורשר לוקחים שתי אותיות, המהוות את הגרעין, להן מוסיפים אות שלישית, ההופכת את הגרעין לשורש. אם הגרעין מורכב מ-ג-ד, השורש יכול להיות, לדוגמה: ג.ד.ל., ג.ד.ע., ג.ד.ד., ג.ד.ר., ג.ד.מ. ועוד. כל אחד מהשורשים משמש כשורש שמסתעפות ממנו הטיות רבות. לדוגמה: מהשורש – ג.ד.ל. ניתן לקבל את ההטיות: גידול, גדלתי, התגדל, גדוּלה וכן הלאה. כל הטיה היא מילה שונה לגמרי, אולם המשותף לכולם הוא השורש ג.ד.ל.
ניתן להוסיף לאותיות הגרעין גם אחת מאותיות אהו"י (אמות הקריאה) ולקבל שורש כמו: ג.ו.ד., א.ג.ד. ועוד.
משמעות הגרעין היא חיבור המשמעות של ג בצירוף המשמעות של ד. עתה נוצרת מערכת שורשים, שלכולם קיימת משמעות משותפת לה מעניק הגרעין. האות השלישית קובעת את הווריאציה.
נתעכב מעט על אודות הסתעפות השורשים. לדוגמה, קורה שלאות ג יש שתי משמעויות, ואילו לאות ד יש שלוש משמעויות. במקרה זה לגרעין ג-ד תהיינה ארבע משמעויות. לכאורה, צריכות להיות שש משמעויות, כי כל אחת מהאפשרויות של ג יכולה להתחבר עם כל אחת מהאפשרויות של ד. אולם אם מתעמקים מעט, נוכחים לדעת ששתי אפשרויות תישללנה מבחינה לוגית, מאחר שהן סותרות האחת את רעותה. (לדוגמה, נניח שמושג אחד משמעותו גידול, והמושג השני משמעותו דלדול. האם ניתן לחבר גידול עם דלדול? לא יכולה להיות צמיחה בכיוון של להיות קטן!). לכן, במקרה זה נותרות רק ארבע אפשרויות חיבור.
הקדמנו לעיל שהשורשים בלשון הקודש הם בעלי שלוש אותיות. אולם למעשה, הדבר אינו מדויק. מצויים שורשים מעטים שהם מרובעים. ניווכח בכך בדוגמה הבאה: לפועל המתאר לקיחת דבר והזזתו ממקומו, קוראים: 'להסיח'. אנו מכירים פועל זה בביטוי: 'היסח דעת'. למעשה, קיים שורש חזק יותר שמשמעותו היא להזיז בכוח, זוהי המלה נ.ז.ח. – להזיח. שורש זה מופיע בתורה: "ולא יזח החושן מעל האפוד" (שמות כ"ח, כ"ח). יש לקשור את החושן בכוח ובחוזק, כדי שלא יזוז ממקומו.
כל השורשים המרובעים, ללא יוצא מן הכלל, הם מורכבים. קיימות מספר שיטות הרכבה. ניתן ליטול גרעין ולהכפיל אותו, כמו לטלטל, אולם ניתן לעשות זאת גם באופן שונה.
אם היה עלינו להגדיר במשפט אחד אלכוהוליזם (שכרות), היינו מתייחסים למשמעויות: לשכוח! לברוח! שהרי מי שמר לו בחייו מנסה להטביע את יגונו בטיפה המרה. השיכור מבלה את עיתותיו בבית מרזח. מהו פירוש המלה: מרזח? זהו צירוף של 'מר', 'זח'. שיכור הוא מי שנפשו מרה ודעתו זחה. המלה מגדירה במדויק את משמעות הדבר!
לסיכום: הסדר המצוי בלשון הקודש גורם לכך, שכל השורשים הנבנים מאותו גרעין שומרים על המשמעות בצורה מושלמת ומוכיחים שמקור אחיד להם.
הגרעין פ.ר.
הצירוף הראשון שנצביע עליו הוא פ-ר. האות ר מבטאת חומר גלם העומד לקבל צורה, גורם העומד לקבל פעולה והוא פאסיבי.
האות פ מבטאת פֶתַח. כל פתח שיוצא ממנו משהו נקרא פה. יש פה שיוצא ממנו הדיבור, יש פי הטבעת, ובאדמה יש פי הבאר. פ הוא איפוא פתח, יצירת חור, פירוק. המקום שהפה נוצר נקרא שפה. המפגש בין פנים וחוץ גם הוא נקרא שפה.
נתבונן בשורשים הבאים:
פ.ר.א. – "עיר פרא", לא ניתן לכלוא אותו, הוא פורק עול. גם על אדם ניתן לומר פרא, "פרא אדם". כשם שבעל חיים פרא יכול לפרוק את השרשרת, כך גם אדם יכול לפרוק מעליו עול.
פ.ר.ד. – להפריד דברים מחוברים.
פ.ר.ה. – פריה ורביה. וכן גם פ.ר.ח. = פריחה, שפירושה להפרות מאחד הרבה. הפרח מפיץ את הזרעים כלפי חוץ ומתרבה.
פ.ר.ז. – עיר פרזות, עיר המתפשטת מחוץ לחומה. זוהי עיר שאנשיה בוטחים בכוחם, ולכן הם מתפזרים ומתגוררים גם מחוץ לחומה.
פ.ר.ט. – לפרק כלל לפרטים.
פ.ר.כ. – לפורר גוש לחתיכות קטנות.
פ.ר.מ. – לפרק את הבגד לאורך התפרים.
פ.ר.ס. – לפרוס לחם לחתיכות, לפרוסות.
פ.ר.ע. – לפרוע, לפרק.
פ.ר.ר. – לשבור לחתיכות קטנות.
פ.ר.ש. – לצאת החוצה, לפרוש מן הציבור.
פ.ר.ש. (ש' שמאלית) – לפתוח חפץ מגולגל, לאפשר לפנימיות לצאת החוצה.
בדוגמאות שהובאו לעיל נוכחנו שהלשון מבטאת את המציאות. בעקבות זאת נשאל: מהי המשמעות כאשר אות בלשון הקודש חוזרת על עצמה? ובכן, מכיוון שהלשון היא צילום של המציאות, אזי הכפלת האות פירושה הכפלת הפעולה! כאשר אין מדובר בפעולה שיכולה לחזור על עצמה, מדובר על הכפלת העוצמה או על הגברת האיכות וכדומה.
נציין דוגמה: מהו ההבדל בין לפרוך לבין לפורר, שורש שבו האות ר כפולה? לפרוך משמעותו לשבור חומר לגושים. לפורר משמעותו לחזור על הפעולה שוב ושוב, עד שיתקבלו פירורים קטנים. כלל זה נקרא כלל ההכפלה.
הגרעין פ.צ.
נתעכב על הגרעין פ-צ. כאמור, פ מציינת תנועה לכיוון חוץ, פירוק. צ משמעותה תוספת כוח. לבצע דבר בכוח, לפרוץ ולהתגבר על התנגדות. כך גם נבין את ההבדל בין הפעלים לפרום, לפרוך, לפרוע, לפורר לבין לפרוץ (שורש פ.ר.צ.). השורש 'לפרוץ' מציין עשייה תוך התגברות על התנגדות.
משמעותו אם כן, של השורש פ.צ. דומה לשורש פ.ר. אולם לא זהה באופן – בכוח.
פ.צ.ה. – לפתוח את הפה בקושי.
פ.צ.ח. – לפצח גרעינים. גם גרעיני אטום ניתן לפצח – להפגיז אותם בחלקיקים בעלי אנרגיה עצומה. כתוב בפסוק: "יפצחו הרים רינה" (ישעיהו מ"ט, י"ג). למרות שמדובר במטאפורה (ביטוי מושאל), משתמש הפסוק בבטוי 'יפצחו', כי זקוקים כאן לפעולת התגברות על הטבע.
פ.צ.ל. – שימוש במכשיר חד.
פ.צ.ע. – לפצל את העור.
ומהי המשמעות כאשר מכפילים את האות צ? מקבלים פ.צ.צ., שמשמעותו כמו פ.צ.ח., אולם לרסיסי רסיסים.
ל – לימוד
האות ל פירושה לימוד. נדגיש שבלשון הקודש, לימוד פיזיקה או ארכיטקטורה, לדוגמה, אינם נקראים לימוד, כי אם השכלה. גם לימוד מדע הוא השכלה.
הבה נבהיר את הדברים:
לימוד מהותי קיים כאשר אדם שואל: לשם מה אני חי? מהי משמעותם של דברים שונים? המדע מלמד דברים מבחינה ביולוגית / פיזית / אנטומית.
לדוגמה, הרפואה עוסקת בשאלה כיצד מסייעים לבני אדם לחיות, אולם בתחום זה ישנן שאלות עקרוניות וערכיות, כגון: מהו סדר הקדימויות? איזה חולה להקדים כאשר יש רק מכונה אחת בלבד עבור שני חולים? האם מותר או אסור לבצע השתלת אבר, כאשר לא ברור שמערכת החיסון של הגוף מתאימה, או כאשר לא בטוחים שהתורם אכן מתר האם מותר לערוך נסיונות בתרופות על אנשים, והאם יש לקבל את הסכמתם לשם כך? כל השאלות הללו והדומות להן קשורות ללמידה.
קיים לימוד הנלמד רק בתורה. התורה באה לענות על שאלות מהות, אך תחום זה אינו מצוי בעולם. בעולם יש חומר, אבל אין בו תשובות. חוקי הכימיה אינם מחייבים לייצר רעל או תרופות, האדם הוא המחליט איזה שימוש לעשות בחוקים הכימיים. המדע משמש כאמצעי להשגת התכלית, אולם תחילה יש להחליט עקרונית כיצד נשתמש במדע ולאלו מטרות נועיד אותו.
תורה היא מלשון הוראה. אין הכוונה להוראה מלשון פקודה, אלא מלשון הוראת כיוון, היא מראה לאדם את הדרך ומנחה אותו.
לימוד בלשון הקודש כוונתו לתורה, כי ל ו-מ כוונתן לעיסוק בשאלות של סיבה ותכלית – מאין ולאן. ה-מ היא 'מאין', וה-ל שואלת 'לאן'. ל מציינת תנועה לתכלית, וכלולה בה הבחנה מה כן ומה לא. לעומת זאת, המדע אינו מסוגל לקבוע מה חשוב יותר ממה, זוהי שאלה אנושית ולא מדעית. רק האדם מעניק סדר עדיפויות על פי החלטותיו האישיות.
אגב, המכשיר המנחה ומכוון את הבהמה ללכת לכיוון מסוים קרוי: מלמד הבקר.
הגרעין פ.ל.
הגרעין פ-ל פירושו חלל עם פירצה, אולם לא הכל יוצא ממנו החוצה, אלא רק מה שלא שייך או לא מתאים. הדבר הנצרך להיות בפנים נותר בפנים. זוהי תרומתה של האות ל.
מהי התכלית העליונה של ה-ל? כלומר, מהי הרמה המופשטת והרוחנית ביותר שיכולה להיות שייכת לאות ל (הרמה הנמוכה היא הרמה של מלמד הבקר)? התכלית העליונה של האדם היא כאשר הוא מגיע לתכליתו ונעשה אדם טוב ומוסרי. אם כן, הדרגה הגבוהה ביותר של ה-ל היא סילוק השלילה, סילוק הרשע ועידוד המוסריות, הבחנה בין צדק לבין רשע.
ניגש עתה לשורשים:
פ.ל.א. – את הפלא אין אפשרות להבין. הוא נמצא בחוץ, מחוץ לתודעתנו.
אגב, פלצות פירושה פלא פסיכולוגי – אירוע הגורם לאדם לאבד את עשתונותיו, כאשר הוא אינו מסוגל להתמודד עמו מבחינה פסיכולוגית.
פ.ל.ג. – מפלגה. אנשים היוצאים מחברה מסוימת ויוצרים לעצמם חברה אחרת. פלג הוא גם יובל מים היוצא ופורש ממעיין או ממקור מים אחר.
פ.ל.ט. – להיפלט. פליטים מקומם בחוץ.
פ.ל.ל. – לפי כלל ההכפלה זוהי ההגדרה המדויקת של עריכת ההבחנה בין צדיק לרשע: עריכת דין, ומחשבות וקביעה לאן עלינו ללכת וממה עלינו להתרחק.
הגרעינים ק.צ., נ.ד.
נעבור לגרעין ק-צ, שהוא עניין של קצה.
ק.צ.ב. – הקצב יוצר קצה על ידי פעולת החיתוך.
ק.צ.ר. – כשמקצרים חומר יוצרים קצה חדש.
ק.צ.צ. – לחתוך לחתיכות קטנות ביותר (הכפלת האות צ על פי כלל ההכפלה, מורה על הכפלת הפעולה. כלומר, לחזור ולחתוך שוב ושוב עד להשגת חתיכות קטנות ביותר).
הגרעין נ-ד משמעותו להרחיק דבר ממקומו.
נ.ד.ה. – נידוי או נידה.
נדר ונדבה, משמעותם לקיחת רכוש השייך לאדם ולנדב או לנדור אותו לבית המקדש, כלומר, לשנות את ייעודו הקודם.
נ.ד.ח. – "והנידחים בארץ מצרים", וכן הדחת נשיאים והרחקתם.
נ.ד.ד. – לחזור ולהזיז שוב ושוב.
נ.ד.נ.ד. – להזיז לפה ולשם שוב ושוב. אם נתקדם אות אחרי אות בשורש מרובע זה, נקבל נ.ד., ד.נ., נ.ד. פעלים המראים על כיוון הפעולה – הלוך ושוב (רעיון זה טמון גם בפעלים: להבהב, לטלטל, לפרפר, לסכסך, לפצפץ וכיו"ב).
נדגיש שלא כל צירוף הוא משמעותי בלשון הקודש, וכמובן, במובן מושאל גם בכימיה לא כל צירוף הוא אפשרי.
התאמת שורשים לאחר שינוי האות
הבאנו עד כה דוגמאות בודדות שמטרתן להראות כי במערכת הלשון קיים לא רק סדר, כי אם גם התאמה.
המערכת מורכבת מאוד ולמרבית הפלא, ההתאמה קיימת בכל חלקי השורש.
כל שורש מתאים מבחינת משמעותו לכל השורשים המקבילים לו, בין אם נחליף את האות הראשונה של השורש, את האות השניה או את האות האחרונה!
ניטול לדוגמה את השורש נ.ש.ל. עליו להתאים לסדרת השורשים: נ.ש.א., נ.ש.ה., נ.ש.ר. (החלפת האות האחרונה). ובאותה מידה גם ל-נ.ה.ל., נ.ז.ל., נ.פ.ל. (החלפת האות האמצעית), וגם ל-כ.ש.ל. (החלפת האות הראשונה). ולא זו בלבד! עליו להתאים גם לשורש ש.ל.כ. שבו משתנה סדר האותיות של השורש. מערכת מורכבת זו מורה על חכמה דווקאית מסודרת ומותאמת מכל זוויותיה. ההתאמה היא מלאה ומעוררת השתוממות.
ניטול לדוגמה את הגרעין ד-ק שפירושו לצמצם, לעשות דק. שורשים נוספים הנגזרים מגרעין זה הם: ה.ד.ק. וגם ד.י.ק. לדייק פירושו לעשות את הטעות דקה יותר ומצומצמת יותר.
כללי הלשון בלשון הקודש נקראים דקדוק. לפי כלל ההכפלה הכוונה היא לדיוק ולעוד דיוק, כלומר, דיוק מרבי ומושלם החוזר על עצמו. ואכן, כללי לשון הקודש (להבדיל מכללי הלשון שלומדים לבחינת בגרות…), כפי שהם מובאים בחיבורו של המלבי"ם ("איילת השחר"), מאירים את עינינו ומאפשרים לנו להבין את הכתוב בתורה בעומק רב הרבה מעבר למה שאנו משערים. ב"אילת השחר" מופעים תרי"ג (613) כללים שעל פיהם דייקו חז"ל והבינו את עומק משמעות הכתובים, אשר עליהם הם בנו את דרשותיהם המדויקות. המשמעויות המיוחדות של הלשון, לפי אותם כללים, מאפשרות לנו להבין את התורה בצורה מדויקת ועמוקה לאין שיעור.