השאלה הראשונה החשובה היא: מנין אנו מכירים את משמעות האותיות? ובכן, שורשי משמעות האותיות הם חלק בלתי נפרד משפת התורה! במלים אחרות – שורשים אלו עתיקים בדיוק כשפה עצמה. המפתחות להבנת משמעות האותיות מונחים בספר היצירה עצמו.

המפתח הראשון – שם האות. בניגוד לשפות אחרות, שבהן מעולם לא נטען שלאותיות יש משמעות, הרי שבלשון הקודש לא זו בלבד שלאותיות יש משמעות, אלא שהמשמעות מקופלת בתוך שם האות! (בשפה האנגלית, לאות Q במקרה יש משמעות לשונית. פירושה הוא 'תור'. אולם משמעות זו הינה מקרית לחלוטין מסיבה פשוטה: הא-ב האנגלי, יחד עם יתר השפות הגרמניות, התפתח משפות אחרות, כאשר המקור הראשון שלהן הוא הא-ב העברי. נוסיף עוד, שאפילו בשפה הערבית, שביסודה היא קרובה למדי לעברית, אין משמעות לשמות האותיות – אליף, בא, ג'י, דל וכן הלאה).

שם האות בלשון הקודש הוא שורש המשמעות. א מייצגת מושג של כוח, שלטון (אלוף), וגם חכמה (כמו הרצאה מאלפת). ב קשורה לבית. ג קשורה לפועל גומל (חסדים). ד לדלת, וכן הלאה עד האות ת שמשמעותה הוא תו – סימן, רושם חומרי.

המפתח השני למשמעות האותיות מונח בתורה שבעל פה. במסכת שבת (דף ק"ד, א') מופיעה רשימה של האותיות עם פירושיהן. אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת הכתיבה. בדיון על מלאכת הכתיבה מובאת רשימה של שמות האותיות עם משמעותיהן.

המפתח השלישי רמוז בתורה שבכתב. המפתח הוא כדלהלן: נניח שרוצים לחפש את שורש האות ט. המלה הראשונה בתורה שבכתב המתחילה באות ט היא 'טוב': "וירא אלוקים את האור כי טוב" (בראשית א', ד'). אם כן, 'טוב' הוא השורש של האות ט, ומה הוא טוב? ברגע שמצאת את ההגדרה הכוללת, המדויקת והנכונה של מילה זו, מצאת את האות ט! בשלב זה ניתן לאמת זאת על ידי בדיקת כל השורשים המתחילים באות ט, תוך נסיון לאתר את הטוב הכלול במשמעות כולם. השיטה היא תמיד אחידה ועקבית! שורש האות מצוי במילה הראשונה בתורה שמתחילה באות זו.

השיטה מתייחסת למילים עצמן, והיא אינה כוללת את אותיות בכל"מ, המופיעות לפני המילה, וכן את ה הידיעה או את ו החיבור.

כל אותיות ה-א-ב שורשיהן נכתבו בתורה במעשה בראשית, שם מופיעות כל המילים הפותחות בהן, מלבד האות ו. אין מלה כלשהי בלשון הקודש המתחילה באות ו, מלבד המלה 'וו' עצמה ("ווי העמודים" במשכן. המלים 'וילון' ו'ורד' אכן מתחילות ב-ו, אך הן אינן בלשון הקודש. וילון היא מילה פרסית, ו'ורד' הוא תרגום מלטינית של שושנה. רוזה הוא ורוד, ותרגמו זאת למלה ורד).

אם כן, שלושת המפתחות הם: א. שם האות, ב. בתורה שבעל פה, במלאכת הכתיבה בהלכות שבת, ג. בתורה שבכתב, לפי מפתח ההופעה הראשונה. כל המפתחות הללו הם קדומים, והם חלק בלתי נפרד מהלשון ומהתורה.

מדוע יש צורך בשלושה שורשים? למעשה, מספר זה הינו משמעותי, והוא מתייחס למושג הקיום של הדבר ("על שלושה דברים העולם קיים" אבות א', י"ח).

אנו חיים בעולם תלת-מימדי. כאשר ארכיטקט מתאר בית, הוא עושה זאת באמצעות שלושה חתכים, כי הבית הוא מרחבי, ואילו הנייר שטוח. גם במילים המונחות על הנייר – קיימים שלושה שורשים המבטאים את המימדים השונים. בהמשך נוכל להיווכח כיצד השלושה מתחברים יחד לתמונה מרחבית.