_x000D_
ו' החיבור
תפקיד חשוב של האות ו' הוא למלא פונקציה של חיבור. על תכונה זו מעידים שמה של האות וגם צורתה הדומה לוו –קרס. ו' החיבור מחברת בין רעיונות שונים, ואפילו רעיונות המנוגדים זה לזה בתכלית. היא מחברת מילים וביטויים ויוצרת משפטים; היא מצרפת משפטים ופסקאות לפרקים; היא קושרת בין פרק למשנהו ויוצרת ספר אחיד ושלם. האות ו' רומזת למערכת יחסים הדוקה בין המאורעות, והיא גם מספרת על המשכיות הדורות. העדרה של האות בתחילת פרשה חדשה בתורה מצביעה על תחילתו של נושא חדש או של עידן חדש.
הגימטריה של האות ו', האות השישית באל"ף בי"ת, היא שש – מספר המבטא שלמות גשמית. העולם הגשמי נברא בשישה ימים. גם לכל חפץ מושלם וסגור יש שישה כיוונים – מעלה ומטה, ימין ושמאל, פנים ואחור. כלומר, המספר שש כולל את כל הכיוונים האפשריים בעולם הגשמי.
לאות ו' משמעות רחבה במדרש ובקבלה, ונזכיר במסגרת זו רק פרטים הנוגעים לעניינינו.
משמעות האות ו', וו, דבר המחבר. וכן ערכה המספר במלואה וא"ו שוה ל-13 – אותו ערך מספרי של המלה אחד שהיא 13, אות ו' היא סמל אחדות. לפי הזוהר, האות ו' היא גם אות חיים. המהר"ל מוסיף שהאות ו' היא אות המביעה המשכיות. ניתן להסביר שחיים והמשכיות קשורים זה בזה, כי רק חיים שיש בהם המשכיות הם חיים, ואלו הם חיי רוח, מה שאין כן חיי גוף וחומר, שהינם זמניים.
הגאולה ואליהו הנביא
האות ו' בשמו של אליהו הנביא היא סמל לשלמות הפנימית ולהרמוניה שתהיינה נחלתם של ישראל בימות המשיח. המסורת קובעת, כי אליהו הנביא יופיע לעתיד לבוא כדי לבשר על בוא המשיח. משימתו תהיה, כפי שאומר הרמב"ם: "…לשים שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג', כ"ג): 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'… (רמב"ם, הלכות מלכים י"ב, ב').
שמו של הנביא – אליהו, מסתיים באותיות הו, שהן אחד משמותיו של הא-ל. פרט זה מרמז, כי נוכחותו של אליהו בין בני ישראל לעתיד לבוא, תוכיח לכל שהעטרה תשוב ליושנה, ושכינת ה' תחזור ותשרה על עם ישראל ועל הבריאה, כפי שהדבר נקבע בששת ימי בראשית (מדרש חסרות). במשך אלפי שנות הגלות, וגם במשך חלק נכבד מן השנים שבהן עם ישראל שכן על אדמתו, לא הוגשמה המטרה של השראת השכינה בעולם כולו. היה זה כישלון רוחני של העולם בכלל ושל עם ישראל בפרט. כישלון זה מרומז בשמו של אליהו הנביא המופיע חמש פעמים בתנ"ך בכתיב חסר. המדרש מסביר, שיעקב 'לקח', כביכול, את האות ו' משמו של אליהו, כערובה לכך שהנביא אכן ימלא את המשימה שהוטלה עליו ויבשר על גאולתם של ישראל (שם; מצוטט ברש"י כ"ו, מ"ב). מסיבה זו מופיע חמש פעמים השם יעקב בתנ"ך מלא ו"ו: יעקוב, ואילו השם אליה מופיע חמש פעמים בכתיב חסר. כל עוד עם ישראל מצוי בגלות, אליהו אינו יכול להגיע לשיא קדושתו. רק לפני בוא הגאולה הוא יזכה לחזור לרום מעלתו וקדושתו.
ו' ההיפוך
כאשר האות ו' מופיעה בתנ"ך כקידומת לפועל, היא הופכת את הזמנים מעבר לעתיד או להפך. דוגמה ידועה היא המלה "וידבר", אחת המילים השכיחות בתורה. הפועל ידבר הינו בזמן עתיד, אך בצירוף האות ו', הוא הופך לזמן עבר. האות ו' ההופכת עבר לעתיד ועתיד לעבר, מגשרת בין הזמנים, מסמלת את העדר ממד הזמן, וכך היא מקרבת אל שכלו של האדם את מציאות הבורא, שנאמר עליו: "כי אלף שנים בעיניך, כיום אתמול כי יעבור" (תהילים צ', ד').
אצל הבורא הנצחי אין עבר או עתיד. המחשבה האלוקית משוחררת מכבלי המקום והזמן, לגביה הכל ניתן להשגה כאילו היה הדבר בהווה. על כן מתואר הבורא כ-הָיָה, הֹוֶה, יִהְיֶה. מילים אלו כלולות בשמו המפורש של ה', שם אשר אסור לבטאו – י-ה-ו-ה.
מיגון לשמחה
שני שימושים נפוצים ביותר של ו' ההיפוך הם הפיכתו של הפועל היה (עבר) ל-והיה (עתיד), ושל הפועל יהי (עתיד) ל-ויהי (עבר). המילים המתקבלות כתוצאה משינויים אלו, מבטאות במקביל מצבי רוח מנוגדים. וכך אומר התלמוד: "דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה – כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער, 'והיה' – לשון שמחה" (מגילה י', ב'. פסיקתא זוטא ו', י'). כאשר התרחש מאורע נעים בעבר, ואנו מקווים שהוא יקרה שוב בעתיד, אנו נוטלים את הפועל – היה, ועל ידי הוספת ו' – והיה, הופכים אותו לזמן עתיד. בכך אנו מבטאים את שמחתנו ואת התקווה שהדבר יתרחש שוב ("שורש ישי", רות).
היפוכם של דברים הוא כאשר אנו עדים למאורע מעציב וכאוב, ואין בידינו למונעו. כל שביכולתנו לעשות הוא לבקש: הלואי שדבר זה כבר יהיה מאחורינו! ולכן כאשר מתואר בתנ"ך מאורע מעציב, נעשה שימוש בו' ההיפוך, כדי להפוך את הפועל יהי (עתיד) ל-'ויהי' (עבר).