א' – נצחיות

שמה של האות אל"ף, צורתה והגימטריה שלה מצביעים על אחדותו של הבורא, על ריבונותו ועל היותו אינסופי.

צורתה הגראפית של האות א' מסמלת את מציאותו הנצחית והאינסופית של ה' יתברך. חלקה הימני העליון הוא י', וחלקה השמאלי התחתון גם הוא י'. הללו מחוברים ביניהם על ידי אלכסון בצורת ו'. אם נחשב את הגימטריה של האותיות המרכיבות את האות א', נקבל תוצאה מפתיעה. הגימטריה של י' היא 10 ושל ו' היא 6. הסך הכולל של שתי אותיות י' בצירוף ו' הינו 26, בדיוק כמו הגימטריה של שם הבורא בעל ד' אותיות: י-ה-ו-ה (י-10, ה-5, ו-6, ה-5). ארבע האותיות של שם זה יוצרות את המלים: היה, הווה, יהיה, מלים המורות על נצחיות ה'. מדהים לגלות, שאפילו סימונה הגראפי המיוחד של האות א' מורה על מציאות ה' ועל נצחיותו.

א' – אחדות וריבונות

ערכה המספרי של האל"ף הוא אחד. הדבר מצביע על עקרון הייחוד שהוא מיסודות האמונה. קיים רק אל אחד, יחיד ומיוחד, אשר אין לייחס לו מושגים של זמן, מקום, פירוד או שינוי. ייחודו של הא-ל מתבטא בשני אופנים עיקריים: א. אין א-לוה מלבדו. ב. הא-ל הוא יחיד מבחינת מהותו ועצמותו. אין גורם כלשהו שניתן להשוותו אליו. אנו מכנים אותו בתארים שונים: חנון ורחום, א-ל קנא, חכם, שופט וכדומה, אולם הדבר אינו מציין מצבי רוח מתחלפים או גישות משתנות, כפי שמקובל אצל בני אדם. ה' הוא אחד, וכל תוארי ה' מקורם בהוויה אחת, שמהותה היא מעבר להשגתנו. באין לנו אפשרות אחרת, אנו מפרשים את דרכי ה' בעזרת המושגים המוגבלים המצויים בתחום תפיסתנו. אנו נזקקים למילים שונות, הרווחות אצלנו, כדי לתאר מקצת מדרכיו המופלאות של הבורא.

ניתן לדמות זאת להתבוננות בקרן אור העוברת דרך מנסרה. על אף ריבוי הצבעים והגוונים המתגלים לעינינו, אין זו אלא קרן אור אחת. הוא הדין בהתגלויותיו השונות של ה', המהוות למעשה יחידה אחת.

"אל"ף" קרובה למלה אלוף, שפירושה אדון, שר, נשיא או מנהיג, וכמובן, הכוונה לה' יתברך, בורא העולם ומנהיגו. המדרש מגלה, שהקב"ה עצמו עיטר את האות אל"ף בתגים, כלומר, בכתרים, כאות וכסימן למעמדה המיוחד, בהיותה עדות לריבונותו יתברך. 

קשר בין השמים לבין הארץ

כל אות מהאותיות הקדושות היא מעין ערוץ תקשורת בין השמים לבין הארץ. הדבר בולט באות א'. היא נראית כסולם המוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה. האותיות י' שבאל"ף, העליונה והתחתונה, מסמלות את העולם השמיימי ואת העולם הגשמי. האות ו' האלכסונית, שבין שני היו"דים הללו, מקשרת בין כוחותיו הרוחניים של האדם לבין אלו הגשמיים. הסמליות שבסולם התגלתה בחלום יעקב (בראשית כ"ח, י"ב). וכך כותב רבי אברהם אבן עזרא, מפרש המקרא: "ודברי מטה תלויים בעליונים, וכאילו סולם ביניהן, שיעלו המלאכים בו להודיע הדברים אחר שהתהלכו בארץ. ומלאכים אחרים יורדים למלאות שליחות ה"'. כלומר, הסולם הוא הקשר שבין העולם השמיימי לבין העולם הארצי, או כפי שרש"ר הירש מבאר שהסולם מגלה ש"כל אשר בארץ מוזמן ומיועד להתעלות למטרה עליונה בשמים". האות א' מזכירה לאדם, שאם יש ברצונו לנער מעליו את כבלי הגשמיות, עליו להשפיע שפע רוחניות על יישותו הגשמית, וכך יוכל להתעלות ולהגיע אל הפסגה, שמאפייניה הם קדושה וקרבה לה'.

בעולם הזה, בחיי המעשה, הקשר בין האדם לבוראו מתבטא על ידי קיום מצוות התורה. הן המכוונות את חיי האדם לתחום הרוח. הזרוע שמניחים עליה תפילין והפה האומר ברכה של הודאה לאחר הארוחה – שניהם הינם כלים לעשיית רצון ה', ובתפקיד זה ה' משפיע עליהם רוחניות וקדושה.

הא' מסמלת אפוא את הסולם, את קשר הגומלין שבין הבורא לברואיו, מחד גיסא את מצוות האדם, ומאידך גיסא את השכר, את הרוחניות האינסופית והנצחית, שה' מזרים לברואיו הגשמיים בני התמותה. נבראים אלו מיוצגים על ידי האות ב', האות הבאה באל"ף-בי"ת.

א' – ראשוניות ומלכות

נוכחנו לדעת שהאות א' מסמלת את הא-ל הכל יכול, הנצחי, היחיד והמיוחד. היא מבטאת את התגלות ה', בורא העולם ואדוניו. כאמור, הגימטריה (הערך המספרי) של האות א' היא אחד. הגימטריה של האותיות המרכיבות אותה מבחינה גראפית רומזת לשמו הקדוש של ה'. גם שמה: אל"ף – שם הקרוב למלה אלוף (אדון), מסמל את מלכות ה' בעולם. המדרש מלמדנו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו פנה לאות א' ואמר: "אתה ראש לכולן כמלך. אתה אחד, אני אחד, והתורה אחת". מטעם זה פתח הקב"ה את 'עשרת הדברות' באות א': "אנכי ה' אלוקיך" (שמות כ', ב').

האלף היא האדון של כל האותיות והמנהיגה שלהן. כל נברא נוצר על ידי צירוף אותיות מיוחד, המייצג מהות רוחנית מיוחדת. במערך הכללי של צירופים אלו, שהם אבן פינה לבריאה כולה, ממלאת האל"ף תפקיד בסיסי ומכריע.

ייצוגו של האדם

האות א' מסמלת גם את האדם, נזר הבריאה. ספר דברי הימים פותח בשמו של 'אדם הראשון' – אדם, וזאת כדי להצביע על גדלותו של 'אדם הראשון' ועל שלמותו. שלוש האותיות של שם האדם רומזות לייחודו ולעליונותו על שאר הנבראים.

א – אדם, יצור אנושי.

ד – כנגד כוח הדיבור (מוסבר להלן).

מ – כנגד כוח המעשה (מוסבר להלן).

כאשר נברא האדם, טעו בו המלאכים וחשבוהו לאלוה. הוא השיג בשכלו את מהות כל הנבראים. חכמתו היתה גדולה אף מזו של המלאכים, שכן הוא נתן שמות לכל בעלי החיים שזה עתה נבראו, שמות שביטאו את מהותם הפנימית.

ה' שאל את האדם: "מה יהיה שמך?" האדם השיב: "אדם שמי, שנבראתי מן האדמה". וה' הוסיף ושאל: "ואני מה שמי?" והאדם השיב: "לך נאה לקרוא אדוני, שאתה אדון על כל הבריות".

גם לאחר חטא 'עץ הדעת' נותר האדם שנברא בצלם אלוקים, יצור דמוי-אל. הוא ממשיך לפעול בעולם כשליח של ה' יתברך עלי אדמות. רק האדם יכול להכיר בבוראו ולהידמות לו, ועל ידי כך להשרות את שכינתו של ה' בעולם.

על עם ישראל מוטל התפקיד למלא את ייעודו של 'אדם הראשון', כלומר, להיות אדם בהתגשמותו המלאה. במשך עשרים דורות אחרי חטאו של 'אדם הראשון' שקעה האנושות בחשכת האלילות והשחיתות המוסרית. מתוך חשכה זו זרחה שמשו של אברהם אבינו, ממשיכו הישיר של 'אדם הראשון', אבי האומה הישראלית – עם ה'.

אדם – משמעותו

אלף, פירושו גם ללמד, כפי שאומר הפסוק (איוב ל"ג, ל"ג): "ואאלפך חכמה", הקב"ה נקרא אלוף, היות והוא מלמד לאדם דעת וחכמה.

לפי ההנחה שהאות א' רומזת לקב"ה מקבלת המלה "אדם" משמעות עמוקה יותר. לפי דברי חז"ל "שלושה שותפים באדם, אביו אמו והקב"ה שנותן בו נשמה". השם "אדם" מביע זאת, א-דם. ה-א מרמזת לקב"ה, אלופו של עולם, ו-דם – חיותו הגשמית שמקבל מאביו ואמו.

גם מיקומן של האותיות במלה, יש בהן ללמד על משמעות המלה. לפי חז"ל, כינויי: אדם ואיש, מציינים את חשיבות האדם, האות א' שולטת על היסוד הגשמי דם, וכן באיש ה-א שולטת על ה-יש. גדלותו של האדם היא שהיסוד הרוחני שהוא חלק א-לוק ממעל, המסומן באות א' מנהיג ומדריך את גשמיותו.

אלף – לימוד

אל"ף, מביעה לימוד הבא לידי ביטוי חיצוני בדיבור, או באופן חיצוני אחר. אילוף חיות הוא כעין הדרכה חינוכית המביאה לשינוי נוהג החיה.

האל"ף, במקוריותה מרמזת לחכמה האלקית הבאה לידי ביטוי בתורה ובמצוות, כלומר, במעשה. אדם שמזניח את כוח חכמתו ואינו מביאה לידי ביטוי מעשי של קיום תורה ומצוות אלא לומד רק לשם ידיעה, מביא אף לעולם, כי בחסרון ה-ל' המחברת את המחשבה למעשה נותרות האותיות אף.

אחר התבוננות באות א', נתבונן באות שלאחריה בסדר האל"ף – בי"ת – האות ב'.