_x000D_
ג' – גמילה ובגרות
צורתה של האות גימ"ל, בעלת הצוואר הארוך, מזכירה את מבנה גוף הגמל. הגמל קיבל את שמו בזכות העובדה שהוא מסוגל להתקיים במשך זמן רב ללא שתיית מים, כמו ילד שנגמל, שאינו זקוק לשתייה תמידית. הגמל ניחן בכוח סבל רב שבזכותו הוא מסייע לרוכבים עליו לעבור בשלום את אימי המדבר. וכך, למעשה, הגמל גומל עמם חסד.
האות גימ"ל קרובה לשורש ג-מ-ל. משמעות שורש זה היא לכלכל ולזון עד לבשלות מושלמת. כמו שנאמר בפסוק: "ויגמל שקדים" (במדבר י"ז, כ"ג). משמעות המלה היא שהמטה של אהרן הצמיח שקדים בשלים. על יצחק אבינו אומרת התורה: "ויגדל הילד ויגמל" (בראשית כ"א, ח'); הפועל ג-מ-ל מתייחס להתפתחותו של העולל עד שהוא מגיע למצב שבו הוא יכול לחיות בלי שאמו תניק אותו (רש"ר הירש. וראה בתהלים קל"א, ב'). במצב זה הוא מגיע לבשלות מסויימת, ל"גמילות חסד", המציינת פעולה העוזרת לזולת, מסייעת לו ומקדמת אותו.
"החוט המשולש"
הגימטריה של גימ"ל היא שלוש. מספר זה מייצג את התפיסה, ששני גורמים מנוגדים מסוגלים להתאחד כדי ליצור שלמות חדשה ואיכותית יותר. אחדותה של האות אל"ף מסמלת את השלמות המוחלטת הקיימת רק אצל ה', ואילו הזוגיות של האות ב' מסמלת פיצול וחוסר אחידות או ריבוי ואי התאמה. לעומת זאת, הגימ"ל מצביעה על היכולת לגשר על אי ההתאמה בין הכוחות המנוגדים וליצור מהם יחידה אחת מושלמת ובת קיימא. לעיקרון זה התכוון שלמה המלך באמרו: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק" (קהלת ד', י"ב).
האופי המשולש של העולם ומלואו
האדם הינו הנעלה שבברואים. הקב"ה השתתף בבריאתו כאשר נפח בו נשמת חיים ורומם אותו מעל כל שאר היצורים. "שלושה שותפים הם באדם – הקב"ה, אביו ואמו" (מסכת קידושין דף ל', ב'). המזיגה שנוצרה משלושת השותפים מהווה את האדם, נזר הבריאה. גם בתחום נוסף, החשוב ביותר, בתחום הרוחני, אנו מגלים את היסוד המשולש. מבחינה רוחנית האדם מורכב מנפש שהיא הנפש הבהמית המחיה את האדם; מרוח – שהיא המנשאת את האדם מעל הבהמה; ומנשמה – שהיא חלק אלוק ממעל, והיא המקנה קדושה מיוחדת לעם ישראל.
שלמה המלך כותב בשם ה': "הלא כתבתי לך שלשים במעצות ודעת" (משלי כ"ב, כ'). ומסביר המדרש: "זו תורה שאותיותיה משולשים: אל"ף, בי"ת, גימ"ל, והכל היה משולש" (תנחומא יתרו). בפירוש "ענף יוסף" שם מסבירים את המדרש: ניתן לחלק את עשרים ושבע האותיות שבאל"ף בי"ת העברי (עשרים ושתיים אותיות רגילות וחמש סופיות) לשלשות. כאשר מסדרים אותן בקבוצות אלו, הגימטריה של האות האמצעית בכל שלישייה היא הממוצע של שתי האותיות האחרות (שים לב לגימטריה המיוחדת של האותיות הסופיות). הטבלה הבאה מדגימה תופעה מופלאה זו:
_x000D_| _x000D_ אב"ג | _x000D__x000D_ דה"ו | _x000D__x000D_ זח"ט | _x000D__x000D_ יכ"ל | _x000D__x000D_ מנ"ס | _x000D__x000D_ עפ"צ | _x000D__x000D_ קר"ש | _x000D__x000D_ תך"ם | _x000D__x000D_ ןף"ץ |
| _x000D_ 1 | _x000D__x000D_ 4 | _x000D__x000D_ 7 | _x000D__x000D_ 10 | _x000D__x000D_ 40 | _x000D__x000D_ 70 | _x000D__x000D_ 100 | _x000D__x000D_ 400 | _x000D__x000D_ 700 |
| _x000D_ 2 | _x000D__x000D_ 5 | _x000D__x000D_ 8 | _x000D__x000D_ 20 | _x000D__x000D_ 50 | _x000D__x000D_ 80 | _x000D__x000D_ 200 | _x000D__x000D_ 500 | _x000D__x000D_ 800 |
| _x000D_ 3 | _x000D__x000D_ 6 | _x000D__x000D_ 9 | _x000D__x000D_ 30 | _x000D__x000D_ 60 | _x000D__x000D_ 90 | _x000D__x000D_ 300 | _x000D__x000D_ 600 | _x000D__x000D_ 900 |
אם נצרף את הסכום של שלוש האותיות בכל אחת משלשות אלה, ונחלקו לשלוש, נקבל את ערכה של האות האמצעית.
רבי יהושע בן נחמיה (במדרש תנחומא שם) מוסיף ומבאר את הפסוק: "הלא כתבתי לך שלשים…" כרמז, שכל מה שניתן לישראל, ניתן בשלשות. "תורה משולשת – תורה, נביאים וכתובים, משנה משולשת – תלמוד, הלכות ואגדות. הסרסור (השליחים אשר הוציאו את ישראל ממצרים) משולש – משה, אהרן ומרים, תפילה משולשת – ערב, בוקר וצהרים, 'קדושה' משולשת (תפילת ה'קדושה' שאומרים אותה המלאכים וישראל) – "קדוש, קדוש, קדוש", ישראל משולשים – כהנים, לויים וישראלים.
רעיון זה מסמל את חשיבות המספר שלוש, המקנה קיום והמשך ל"חוט המשולש" המופיע בתחומים שונים.