העיקרון של גדלות האדם , הינו אחד העקרונות החשובים ביותר בתורה. מבלי להבין את עקרון זה אין אפשרות להבין מושגים רבים בתורה.
התורה כולה בנויה על הידיעה והאמונה במציאותה של הנבואה, כבר שהבורא ברא את העולם למען תכלית מסוימת, והוא התגלה לבני האדם ונתן להם את תכנית האב של הבריאה כולה. די בעצם העובדה שיש לקדוש ברוך הוא תוכנית עבודה לבני האדם כדי להבין עד כמה גדול ונשגב הוא האדם. גם העובדה שהקדוש ברוך הוא נגלה לבני האדם ודבר עמם כביכול, גם היא מראה לנו עד כמה גדול הוא האדם. כל כך גדול, שהוא יכול להגיע למדרגה של דיבור עם הקדוש ברוך הוא.

העולם כולו נברא בעבור האדם. מיליארדי מיליארדים של כוכבים וגלקסיות אדירות הנעות בדומיה בחלל, אינם עושים זאת אלא בעבורם של כמה בני אדם על פני האדמה, שימלאו את חובתם בעולמם. כל אותם מיליארדי מיליארדים של גלקסיות אינם יותר מרקע ותפאורה לשחקן האמיתי, האדם. נזר הבריאה.

התורה מייחסת חשיבות עליונה לכל מעשה ומעשה של האדם. יש ערך ומשמעות עצומה לכל תנועה שעושה האדם. לא רק למעשה בעצמו, אלא גם לחלק קטן מהמעשה. אפילו למחשבה קלה שעוברת בלבו של האדם בשעת עשיית המעשה, ישנה משמעות. לעיתים מדובר במשמעות חיובית, לעיתים במשמעות שלילית חלילה, ופעמים רבות משמעות מורכבת, חיובית במידה מסוימת ושלילית מבחינה אחרת, אך לעולם אין מעשה אנושי חסר משמעות.

גם המציאות של שכר ועונש על כל מעשה ממעשי האדם יסודה בגדלותו העצומה. כל כך ענק הוא האדם, שאי אפשר לעבור בשתיקה על כל חלקיק של מעשה הנעשה על ידו.

מהו כוחו של האדם? האם בגופו?

הרי מבחינה גופנית האדם הוא אחד היצורים הפחותים ביותר. ננסה לרדוף ברחוב אחרי חתול אשפתות רגיל, ונראה עד כמה עלוב הוא האדם, המסורבל והמגושם. גם ביחס למרחבי היקום האינסופיים האדם הוא בקושי גרגר אבק מקרוסקופי. זהו נזר הבריאה?

יתרונו העצום של האדם על כל הבריות האחרות נעוץ אך ורק בשורש נשמתו, ברוחניותו, בחוכמתו, וברגשותיו. נשמת האדם העליונה יותר גבוהה מכל המציאויות הגשמיות והרוחניות כאחת, ומכך נובעת גדלותו העצומה.
ולכן, כל מעשה שעושה האדם משפיע על כל העולמות העליונים. בספר נפש החיים שכתב אבי הישיבות רבי חיים מוולוז`ין, מוקדש לכך כל השער הראשון, להשפעתו של האדם בעשיו דיבוריו ומחשבותיו על כל העולמות כולם, העליונים והתחתונים. כ
אשר האדם עושה מעשה טוב, הוא משפיע על כל העולמות כולם שפע קודש ואור, ואילו כאשר הוא איננו ממלא את תפקידו חלילה, הרי הוא מחריב את העולמות כולם.
אחריות זו מחייבת היא. כל אחריות וגדלות מחייבים את האדם לנהוג בהתאם. אדם שנבחר להיות נשיא של מעצמה בינלאומית, מקבל אמנם כבוד רב, אך מרגע זה ואילך איננו יכול הוא לנהוג כאדם פשוט מן השורה. עליו להופיע בצורה מכובדת, ולנהוג בנימוס לפני כל הכללים המקובלים. עליו להיות שקול ואחראי, ולשקול כל צעד שלו בכובד ראש. על אחת כמה וכמה האדם, שמקבל עליו אחריות לבריאה כולה, עליו להכיר את גודל מעמדו, ולנהוג בהתאם.