הילד שב הביתה מהגן, נסער. הוא מספר שהם ראו אריה, נמר וזאב. הוא מוסיף לתאר אותם בצבעים חיים, כיצד האריה הלך, הזאב רץ והנמר טרף.האם מרימה טלפון נסער לגננת, ומבררת האמנם הגננת לקחה את הילדים לטיול בגן-החיות ללא ידיעת ההורים? הגננת מצידה כמובן מכחישה, האם ממהרת להתנצל, וחוזרת אל ילדה הקט.
_x000D_
בעוד שעיניו בורקות מתיאורי עלילות האריה, הנמר והזאב היא קוטעת את דבריו בתקיפות: "דני, למה אתה משקר? אתה כבר יודע שאסור לשקר!"
_x000D_
אמנם אם זו כוונתה טובה, היא רוצה שבנה ידבר אמת, ואילו סיפורים אלו אכן רחוקים מן האמת. אך תגובתה לא הייתה רצויה.
_x000D_
הילד לא סיפר שקרים במכוון, הוא העלה את דמיונותיו. הוא נתקל באחד מספרי הגן בדמויותיהן של החיות, ובכושר דמיונו המפותח החיה את החיות ותיאר אותם כאילו ראה אותם במו עיניו.
_x000D_
עולם הדמיון מפתה הוא ביותר. כלום אין אנו מכירים אנשים מבוגרים הבורחים אל עולם הדמיון דבר יום ביומו, על ידי סרטים בדיוניים וקריאת ספרי מתח. ישנם אף כאלה היורדים לדיוטא תחתונה, למרות שיודעים הם את הנזק הגדול הנגרם לגופם ולנפשם, מתפתים הם להשתמש באמצעי הזיה למיניהם, ומתמכרים להם באופן מוחלט.
_x000D_
אם כך הם פני הדברים אצל המבוגרים, בודאי כך הוא המצב גם אצל ילד שעולם הדמיון שלו מפותח פי כמה וכמה. הילד שונה מהמבוגר בכך שהגבול בין מציאות לדמיון מטושטש אצלו מאד. ילד עולה על מטוס משחק מתנדנד בשני שקלים, ובדמיונו הוא רואה את עצמו פורח באוויר מעל שמי תל-אביב. ילדה קטנה מחזיקה בעגלת בובה, ובעיני רוחה היא רואה את עצמה כאמא לכל דבר.
_x000D_
רבי ישראל סלנטר היה אומר, שהמשחית ספינת נייר של ילד, כמוהו כמחריב את ביתו של מבוגר, זה כל עולמו. הילד בספינת הנייר שלו חש את אותן תחושות שחש המבוגר ביחס לביתו.
_x000D_
הילד אינו יודע להבחין בין אמת לשקר. הוא מספר אוסף של סיפורים דמיוניים, ואינו מתכוון כלל לשקר. הוא "רק" מדמיין שהדברים התרחשו בצורה שבה הוא היה רוצה לראות אותם מתרחשים.
_x000D_
מוטל עלינו, ההורים, לחנך את הילד לדעת להבדיל בין אמת לשקר, בין מציאות לדמיון, ולהרגיל אותו לומר רק דברים שהם על טהרת האמת.
_x000D_
בספר "מסילות חיים בחינוך" המבוסס על מאמריו ושיחותיו של המחנך הדגול רבי חיים פרידלנדר זצ"ל, מובאת הרחבת שורש הדבר:
_x000D_
"באיסור שקר משתמשת התורה בביטוי שאינו מצוי באיסורים אחרים, שבהם כתוב: "לא תאכל", "לא תעשה" וכדומה, ואילו כאן כתוב (שמות כ"ג, ז`): "מדבר שקר תרחק". ההסבר לכך הוא שהשקר כה מושך את האדם עד שהתורה ראתה לנכון להרחיקנו לא רק משקר, אלא גם מדבר שקר – מכל מה שכרוך וקשור לשקר באיזו צורה שהיא. עלינו איפוא לחנך את הילד, ראשית, להבדיל בין השקר והמציאות. ושנית, שידע שאמירת שקר היא דבר מגונה עד מאד".
_x000D_
החדרת האמת כערך עליון, תעמוד לילד להמנע מדברים רבים אחרים, שהרי ידע שאם ישאלו אותו על דבר מסויים שעשה, לא יוכל להתחמק ולומר דבר שקר, ולכן יבחר מראש שלא לעשותו. דווקא משום כך יש חשיבות עליונה בחינוך ל"אמת" ובהחדרת השקר, כדבר המגונה ביותר.
_x000D_
בכך גם ניתן לילדנו את הבסיס האיתן לחפש תמיד לחיות בחיים של אמת, ולברוח מן השקר ומכל הקרוב אליו.

_x000D_