בני האדם דומים זה לזה במבנה גופם, אך למרות כל זאת שונה האחד מחברו, ואין ביניהם דמיון מוחלט. שוני זה ניכר בחיצוניות האדם, וקיים בפנימיותו – בתכונותיו ובדעותיו. כל אדם מהווה אישיות מיוחדת בפני עצמה. הינו יחיד במינו בעולם, ואינו העתק של איש. ייחודיות זו הינה מלאת תוכן ומשמעות, והינה הופכת כל אדם לעולם מלא, עולם שאין לו תחליף.
האדם נזר הבריאה הוא. הוא נברא לאחר כל הנבראים, ומהווה גולת כותרת של הבריאה כולה. נברא הוא בצלם אלוקים. ה` נפח באפיו נשמת חיים, חלק אלוה ממעל. על פי אמונת היהדות, האדם, שבעיני בשר נראה יצור ביולוגי – בשר ודם, לאמיתו של דבר, הינו יצור עליון. ניתנה בקרבו נשמה טהורה ועליונה שחוצבה ממקור עליון. נשמתו של האדם חצובה מתחת כסא הכבוד, ומשום כך יש ביכולתה להגיע לדרגות נישאות ברוחניות. שגרת החיים והנסיונות החומריים גורמים בדרך כלל סטייה מן הדרך. הללו מגבירים את הרצון להשיג חוויות רוחניות ארעיות, הניתנות להשגה בקלות יחסית, במקום לנסות להעפיל ולהגיע לחוויות של קדושה ושל דבקות בבורא העולם. בצורה זו שוקעים הכוחות הרוחניים למעמקי הנפש, ואינם באים לידי גילוי במלוא עוצמתם ויופיים.
אולם, למרות הכל, קיים גילוי חיצוני המעיד על קיומם של גרעיני עוצמה רוחנית פנימית. הצימאון הבלתי פוסק המאפיין כל אדם, צמאון שלעולם אינו בא על סיפוקו, הינו המעיד על הפנימיות. כל התחליפים אינם מועילים להשקטת הצימאון, אלא לתקופה קצרה יחסית. הנפש שואפת להישג נשגב יותר. את צמאונה ניתן להרוות רק באמצעות המים הזכים של תורת ה`.
והנה, בסמוך להסתלקות האדם מן העולם מתעוררים בו כל הכוחות. כנר דולק, אשר סמוך לדעיכתו מתגברת שלהבתו ביתר שאת, כך קורה בשעה הרת גורל זו. כל ה`אלילים` שהאדם נהה אחריהם במשך כל ימיו, מתגלים ככלים ריקים. באותה שעה דולה הוא ממעמקי נפשו כוחות רוחניים אדירים, והם מאירים לו את האמת בכל טהרתה. כל אדם יכול לזכות ברגעים אלו להשגות רוחניות עצומות, להישגים שלא זכה להשיג בחייו. צדיקי עולם זכו בשעה זו לחזיונות אלוקיים נעלים ביותר. זוהי איפוא משמעות המושג `מיתת נשיקה`, שנאמר בצדיקים. הנשמה נפרדת מן הגוף מתוך דבקות עילאית בקב"ה, ושבה בשמחה אל מקומה הראשוני, אל עולם הנשמות העליון והעילאי.