עומדים אנו בסופו של יום הכיפורים. אוטוטו חולף לו היום הקדוש, ומסתיימת לה מערכת ימי הדין. אנו נמצאים בדקות האחרונות של חתימת גזר הדין. אם אלוקים מזהה אצלנו החלטה ורצון אמיתי לשינוי, כל החתימה יכולה להשתנות לטובה. כל אחד מאיתנו רוצה לצאת מיום מיוחד זה טוב יותר ממה שהיה…
_x000D_
אבל אנו בבעיה, יש לנו כל כך הרבה במה להשתפר, מאיפה להתחיל? כולנו יודעים שאם נבטיח "הרים וגבעות", לא נחזיק מעמד לאורך זמן. אנחנו רוצים משהו מעשי, מה עושים?  
_x000D_
ואז עולה המחשבה, אולי אתחיל במשהו קטן, פצפון… לא! עולה מחשבה נוספת, איזה משמעות יש למעשה הפצפון הזה…  
_x000D_
רבותיי! אל ייאוש! הסכיתו לדברי משה רבנו…
_x000D_
משה רבנו  נושא דרשת התעוררות לעם ישראל, בין יתר דבריו הוא אומר את המשפט הבא: "ועתה ישראל, מה ה` שואל מעמך, כי אם ליראה את השם אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה` אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות השם ואת חוקותיו" (דברים י` י"ב). דיו רב נשפך על הבנת פסוק זה. משה אומר "מה ה` שואל מעמך, כי אם…" – מה בסך הכול הקב"ה רוצה… כולנו מצפים לשמוע איזה משהו "בקטנה"… משהו מינימלי… אבל לא! מה משה עונה? – "כי אם ליראה את ה` ללכת בכל דרכיו וכו` " – רשימה ארוכה… שואל התלמוד, וכי יראת שמים זה משהו קטן? לאהוב את השם, לעובדו, לשמור מצוותיו, זה משהו קטן?  
_x000D_
ידידיי! התשובה היא, שכן! אלוקים מבקש ממנו "מה". צעד קטן.
_x000D_
אסביר את עצמי.
_x000D_
אלוקים רוצה מאוד שנתקרב אליו ונירא מפניו, והוא מצפה ממנו גם שנשמור את מצוותיו. אבל אלוקים גם ברא את תכונות נפשנו, הוא לא מצפה ממנו לשינוי דרסטי. זהו משימה כמעט בלתי אפשרית! שינוי חד וקיצוני בצורה מהירה, מהווה מתכונת לכישלון. מערכת כוחות נפשו של האדם לא בנויה למעברים מעין אלו.
_x000D_
בכל לילה בתפילת ערבית מודים אנו להשם: "אשר בדברו מעריב ערבים, בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עיתים… בורא יום ולילה, גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור..", אנו מודים להשם שהוא גולל את האור מפני החושך, כמו שגוללים ספר מתחילתו  לסופו, זה בשלבים, הדבר לא נעשה בפתאומיות. כך היום והלילה מתחלפים בחכמה ובתבונה, לאט לאט שוקעת השמש ולאט לאט היא זורחת.
_x000D_
"אדם עולם קטן" קובעת האמרה, גם האדם לא בנוי פיזית למעברים חדים. אם ניקח אדם ששרוי במקום חשוך לגמרי, ונכוון מולו אלומת אור בפתאומיות, הוא לא יראה כלום, וכן אדם שחם לו והוא יקפוץ למים מאד קרים, הוא עלול ללקות בדום לב!
_x000D_
אם פיזית זה כך, נפשית ורוחנית – על אחת כמה וכמה.
_x000D_
בא יום כיפור, ואלוקים אומר: שובו אלי! ממה מורכבת התשובה? מחרטה על העבר, קבלה על העתיד, עזיבת החטא, ואמירת ווידוי בפה. וכאן נתקלים אנו בבעיה, האם אנו חלילה משקרים על אלוקים? האם באמת אנו שלמים עם הקבלה לעתיד ואנו יכולים להתחייב ששוב לא נחטא?
_x000D_
איך? איך אפשר ביום אחד להשתנות? זה הרבה מעבר לכוחותינו?
_x000D_
רבי ישראל מסלנט (1810-1883) אבי תנועת המוסר, נותן לנו את המפתח להצלחה…
_x000D_
אכן כך, בוודאי שאיננו מסוגלים להשתנות ביום אחד, ואין באפשרותנו לקבל על עצמינו להפסיק בפתאומיות עם כל הרגלינו הרעים, אולם "גם המעט טוב מאד, אין ערוך לה בענייני התבל!!  לראות לכל הפחות, שתהיה איזה קבלה להבא ביום הכיפורים. ובכל בחינה קטנה שבקטנות, אשר יכין האדם את עצמו להגדיל בחינת יום הכיפורים שלו, אין ערוך ואין די באר הצלחת נפשו להינצל מצרות רבות ונצורות, ואין לנו ריווח גדול מזה" (אור ישראל מכתב ז`).  
_x000D_
באמת אלוקים לא מצפה שפתאום נהיה מושלמים, השם מצפה לצעד קטן, אבל להתקדם צעד קטן, כל אחד מכיר את עצמו למה הוא מסוגל, ומהדבר הקטן הזה לא לזוז ויהי מה!
_x000D_
כשנתמיד בקבלה ה"קטנה" שקיבלנו על עצמינו, ולא נזוז ממנה עד שזה יהפך להרגל ולחלק ממנו, או אז, הדבר הקטן הזה הוא יהיה ממש חלק מהטבע ההכרחי שלנו, ונהיה משוללי בחירה בנקודה מסוימת זו..
_x000D_
נבוא ונשאל, נו באמת, זה מה שישנה אותנו ויעשה אותנו יותר טובים? צעד קטן?
_x000D_
– כן!
_x000D_
אלוקים אומר "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח שאפילו קרונות ועגלות יכולות להיכנס בו". בין בני אדם לאלוקים יש כביכול מחיצה שנוצרת בגלל עוונותינו והרגלינו הלא טובים, אומר אלוקים תפתחו לי פתח, אפילו פתח קטן, אבל פתח! שיהיה מפולש! שבדבר הקטן הזה לא יהיה מחיצה בינינו, איזה מצווה קטנה או הרגל טוב שבזה אני מחובר לאלוקים בכל מחיר! ואז אלוקים מבטיח "ואני אפתח לכם…"
_x000D_
דברים אלו ממש אומר משה לעם ישראל, "מה השם אלוקיך דורש מעמך", מה בסך הכול השם רוצה, הוא רוצה "מה", תתחיל במשהו אחד קטן, תכבוש שטח קטנטן, ולאחר זמן עוד שטח, רק כך, בתהליך איטי אך בטוח, תוכל להגיע לשלמות. 
_x000D_
זה מה שאלוקים מצפה ממנו ביום הכיפורים.. צעד קטן… 
_x000D_
המעשה הקטן, לא רק שהוא מוביל אותנו בסוף לדברים גדולים, אלא הוא לכשעצמו, ערכו לא יסולא בפז… אין לנו מושג מה רב ערכו של מעשה קטן…
_x000D_
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם", אלוקים מבטיח הבטחות נשגבות – "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך, ואהבך והרבך וברך פרי אדמתך וכו` ". "עקב" – מלשון עקב, אם את המצוות שאדם דש בעקביו תשמעון – נזכה לכול הברכות. צריך לייחד מאמר שלם על העניין, אבל אפשר לקחת את זה בפשטות. שכר עצום מחכה למי שצועד בעקביו לדבר מצווה, גם על דבר פעוט כמו הליכה לתפילה, או פסיעה לעבר אישה מבוגרת כדי לעזור לה עם סליה, אין לנו מושג כמה שכר נקבל על כך.
_x000D_
תשאלו אותי, מי אמר לך? אביא לכם שתי ראיות.
_x000D_
הנביא ישעיהו מודיע לחזקיהו המלך "צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה", וזאת למה? כיוון שלא נשא אישה. חזקיהו מתפלל לאלוקים מקירות ליבו, ואלוקים נענה, ומודיע לו שנוספו לו על חייו חמש עשרה שנה. חזקיהו מבקש סימן על כך, והסימן שאלוקים נתן היה שהשמש חזרה לאחוריה עשר שעות. באותה תקופה, מרודך בן בלאדן היה מלך בבל. והוא נהג לאכול כל יום לאחר שלש שעות מתחילת היום, ואחר כך ישן עד שעה תשיעית. באותו יום, הלך לישון כהרגלו, וכשהוא קם הוא ראה ששוב בוקר… הוא היה בטוח שהוא ישן יממה והתעורר בבוקר שלמחרת, והוא ביקש להרוג את משרתיו על כך שלא העירו אותו. אמרו לו עבדיו שהשמש חזרה לאחוריה בגלל האלוקים של חזקיהו, אמר להם וכי יש אלוהים יותר חזקים מאלוהיי? אמרו לו עבדיו, האלוקים של חזקיהו גדול מכל אלוהי העולם. אמר מרודך, אני חייב לפגוש את חזקיהו, והוא כתב מכתב: "שלום לחזקיהו המלך, ושלום לירושלים, ושלום לאלוקים הגדול". לאחר שנתן את המכתב לשליח, הוא התחרט ואמר, לא עשיתי כהוגן שהקדמתי שלום לחזקיהו. עמד מכיסאו, ופסע שלש פסיעות להשיב את המכתב, וכתב מכתב חדש בו הקדים את שלום האלוקים, וכך כתב: "שלום לאלוקים הגדול, שלום לירושלים, שלום לחזקיהו". אמר הקדוש ברוך הוא, אתה עמדת מכסאך, ופסעת שלש פסיעות לכבודי, אני מעמיד מבניך שלשה מלכים שליטים על כל העולם כולו, ואלו הן, נבוכדנצר, אוויל מרודך ובלשצאר… בזכות מה? בזכות שלש פסיעות לכבוד האלוקים…
_x000D_
אהוד הנביא מגיע לעגלון מלך מואב ואומר לו "דבר אלוקים לי אליך"… עגלון שומע "דבר אלוקים", הוא מיד נעמד מכיסאו. אמר אלוקים, אתה עמדת מכיסאך לכבודי – אני מוציא מזרעך את שלמה, שישב על כיסא בית השם… ואכן, רות, ביתו של עגלון, הייתה סבתו של שלמה המלך…
_x000D_
אם אלוקים משלם כך על פסיעה לכבודו, אם אלוקים משלם כך על קימה, על אחת כמה וכמה על ברכה אחת, על מעשה טוב אחד. אין תנועה שלא נרשמת…
_x000D_
כן, "מה השם אלוקיך דורש מעמך?" – את ה"מה"… את הצעד הקטן, שיוביל אותנו בסופו של תהליך, אל השלמות הנכספת.
_x000D_
איך אמר ניל ארמסטרונג? – "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".

_x000D_