השמחה הינה סממן חיוני לאדם, לא רק משום שבלעדיה היו חיינו אפורים, אלא משום שעבודת ה`, אינה יכולה להתבצע בשלימות, אלא מתוך שמחת נפש.
_x000D_
בעיית כל הבעיות הינה שהאדם אינו מכיר את מקומו. גם אם יש לו שפע כלכלי, משפחה בריאה וכל טוב, לא תמיד הוא שרוי בשמחה.
_x000D_
כדי להגיע לשמחה ולשלוות נפש פנימית האדם זקוק להכיר את מקומו, ולזאת זוכים ישראל במועד חג הסוכות. ארבעת המינים הניטלים בסוכות, המכוונים לכל סוגי נפשות ישראל, מסייעים לכל אחד למצוא את מקומו הייחודי, את עצמיותו, ואז שמחתו שלימה.
_x000D_
לכל אדם נגזר משמים תפקיד ייחודי בלעדי, המותאם אך ורק לו בהתאם לשורש נשמתו. אין שני בני אדם שלהם תפקידים זהים. לפלוני הוענקו ממרום כשרונות שכליים ולכן תפקידו לעשות חיל בתורה. לעומתו, אלמוני התברך בממון, ועל כן הוא ימצה את עצמו דוקא בעשיית צדקה וחסד.
_x000D_
אם אכן זוכה האדם למלא את התפקיד הייחודי שהוטל עליו, אין שמח ומאושר ממנו. בתחום זה תורמים ארבעת המינים הניטלים בסוכות תרומה נכבדה. הם, כאמור, רומזים לכל סוגי הנפשות שבישראל, ויש בנטילתם סיוע אדיר לגילוי העצמיות הייחודית של כל אחד. זהו העומק הגנוז בקביעה שעל י(ויקרא כ"ג, מ`) די נטילת ארבעת המינים מגיעים לשמחה: "ושמחתם לפני ה` אלוקיכם".
_x000D_
בנטילת ארבעת המינים, השונים זה מזה באופיים ובאיכותם, אנו מצהירים לפני אבינו שבשמים: הננו לפניך כפי שהננו. אמנם איננו נמנים על הצדיקים, שיש בהם טעם וריח והם מעוטרים בכל מידה נכונה, אולם אב מקבל את בניו כמות שהם. יחסי החיבה העזים שבין האבות לבניהם אינם תלויים לא בכשרונות ולא בסגולות אחרות. כך גם יחסו של אבינו שבשמים כלפינו.
_x000D_
אין צורך לקנא באף אחד ואין כל תועלת בחיקוי של הזולת. חובתנו להוציא לפועל את הפוטנציאל שהקב"ה הועיד לכל אחד מאיתנו. כך נישא חן וחסד בעיניו, וכך נתמלא בשמחת אמת.
_x000D_
בנוסף ארבעת המינים מנווטים את דרכנו ומעדנים את מידות נפשנו. חג הסוכות מכריז על בואו בשדות עמוסי תבואה. היהודי אוסף אל ביתו, את התבואה אשר טיפח בעשר אצבעותיו במשך כל ימות החמה. הלב גואה, הגב הכפוף נמתח באחת והוא מתחיל ללכת בקומה זקופה. הוא כבר מחשיב את עצמו. ככל שאוצרותיו גדלים, כן גדלה אנוכיותו.
_x000D_
אומר לו הקב"ה: קח לך כפת תמרים, לולב – הדומה לשדרה, וזכור כי הנך צריך לדעת כיצד יש להחזיק את השדרה! אין לך כלל במה להתגאות, שכן כל מה שיש לך – אינו אלא מתנת חינם מידו הפתוחה והרחבה של מלך מלכי המלכים! כלך לך מזקיפות הגו, הרחק רגליך מדרך הגאוה.
_x000D_
עוד יספר לך הלולב, כי הגאווה, הרוממות, הטכס והטוהר – אינם שייכים אלא לאבינו שבשמים, ליושב מרומים! בנטלנו את הלולב אנו מכריזים ואומרים: "לב אחד לנו לאבינו שבשמים!" – כתמר זה אשר אין לו אלא לב אחד, והוא מופנה כלפי מעלה, לשמים!
_x000D_
אחרי הלולב מגיע האתרוג שכנגד הלב. באמצעותו פונה אליך בוראך ואומר: בני חביבי, את הלב שלך, את השמחה שבלב, זו הפורצת כאשר אוסף אתה את תבואתך, את כל המידות וההרגשות שבלב – את כולן עליך לשעבד אך ורק אלי! עליך לשמוח באמת אך ורק לפני – "ושמחתם לפני ד` אלוקיכם שבעת ימים!" (ויקרא כ"ג, מ`).
_x000D_
בעקבות האתרוג צועד ההדס. שכן כאשר מתחיל האדם לעלות ולהתעשר, באופן טבעי הוא מביט על כל סביביו בעין רעה… הוא מסתכל בכולם מלמעלה… לכן מצווה עליו ה` ליטול את ההדס הדומה לעין, ולאחוז במידתו של אברהם אבינו: עין טובה!! הבט בזולת בעין יפה!!
_x000D_
עוד רומז לך ההדס, כי צריך אתה – איש ישראל, לשמור את עיניך בקדושה ובטהרה, כהדס הזה שבידך אשר עליו חופין את עצו, והוא מציץ בעיניו מבין החרכים, ומביט רק היכן שצריך להביט…
_x000D_
ואחרונה חביבה, מגיעה הערבה… היא מספרת את סיפורו של האדם המתעשר ועולה לגדולה, לעתים מתחיל לדבר סרה ברעיו… לפתע הוא נהיה `מבין` ומכיר בחסרונותיהם של הבריות… הוא מבייש את חבריו, ומדבר בקלונם ברבים. בידו יאחוז את הערבה הדומה לפה היא תזכיר לו את חובתו לנצור את פיו ולשונו מכל רע…
_x000D_
"אם תעשון כן", אומר נעים זמירות ישראל, "הרי שתוכלו באמת להגיע לידי מדרגת: `ושמחתם לפני ה` אלוקיכם`, כאשר בזכות ארבעת המינים הללו יכפר לכם אלוקיכם על כל עוונותיכם שנעשו בארבעת איברים אלו: הלב, השדרה, העיניים והפה!".

_x000D_
_x000D_

_x000D_
_x000D_

_x000D_