השופר והנשמה
_x000D_
נשמתו של דוד הנמצאת תחת כסא הכבוד נקראת ע"י המלאך לרדת אל העולם הזה.
_x000D_
לפני ירידתה מסביר לה המלאך מה הולך להיות בעולם שלמטה 
_x000D_
היא תאלץ להיכנס לתוך גוף מלא יצרים, תאוות, חשקים ולהתמודד איתם. הם ינסו להשתלט עליה בכל דרך אפשרית. לדכא את יכולותיה האלוקיות. להרדים אותה ולהשכיח ממנה את תפקידה. ועוד יותר גרוע, לגרור אותה אל הבליהם ואל מעשי התעתועים שלהם. גם העולם בו תמצא הנשמה יהיה עולם חומרי. עולם של כסף, טכנולוגיות, ציויליזציה.
_x000D_
אבל הנשמה צריכה להילחם ולהוביל את הגוף ואת יצריו לעבודת ה' ולכוון אותם על פי ההנחיות האלוקיות הכתובות בספר התורה ובתורה שבעל פה. 
_x000D_
זהו ייעודה.
_x000D_
המלאך מסייר איתה בגן עדן ומראה לה את השכר לצדיקים. הוא מוביל אותה גם לגיהנום שם היא רואה את העונש שמקבלים אלו שהלכו בשרירות ליבם.
_x000D_
הנשמה מתחננת שלא יורידו אותה לעולם מלא נסיונות, לעולם שנלחם נגד מציאות ה', מתנגד לכל דבר קדוש וטהור ומתנגד לקיומה של הנשמה עצמה. 
_x000D_
אבל המלאך מודיע לה שאין זו בחירה שלה, אלא על כורחה היא צריכה לרדת לעולם.
_x000D_
ועוד הוא אומר לה שיש עוד דברים שאין לה בחירה בהם:
_x000D_
על כורחך אתה נוצר.
_x000D_
על כורחך אתה נולד
_x000D_
על כורחך אתה חי
_x000D_
על כורחך אתה מת
_x000D_
על כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ברוך הוא
_x000D_
 לפני ירידתה הוא משביע אותה : תהיי צדיקה ואל תהיי רשעית!
_x000D_
נשמתו של דוד יורדת לעולם בעל כורחה.
_x000D_
לאחר תשעה ירחי לידה מגיע המלאך לקיים את ה- על כורחך אתה נולד.
_x000D_
כולם שמחים בבואו לעולם.
_x000D_
דוד גדל ומתפתח, לומד ומחכים. יוצא ומבלה. מתחתן ומתרוצץ ועובד קשה למחייתו ולפרנסת ביתו. מתמודד, לעיתים מתקשה ומתייסר, ואינו מבין מה הטעם בחיים קשים של דאגות, מתחים ועצבים. ומקיים את ה- על כורחך אתה חי. 
_x000D_
כך, כשהוא שוכח לגמרי את ייעודו בעולם, הוא ממשיך בשגרת יום אפורה ורוטינית מבלי לעצור ולבדוק מה תכליתו בעולם.  נשמתו הטהורה רדומה.
_x000D_
הוא ממשיך במרוץ החיים.
_x000D_
יום אחד, כשהוא יושב מול הטלויזיה, מופיעה פתאום מאיפה שהוא דמות מפחידה. 
_x000D_
דוד שואל בפחד : מי אתה?
_x000D_
מלאך המוות! משיבה לו הדמות. באתי לקיים את ה-על כורחך אתה מת! ואחר כך אתה צריך לקיים את העל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון על כל מעשיך. 
_x000D_
ממממה? עכשיו, באמצע החיים? נבהל דוד, זה ממש לא מתאים לי, וחוץ מזה לא התכוננתי. אפילו מקופת חולים מתקשרים להזכיר שיש תור לרופא. מה זה, סתם כך באים להפחיד?
_x000D_
מלאך המוות משיב בציניות מרגיזה: הרי לפני שנוצרת הראו לך הכל ונשבעת שתהיה צדיק. 
_x000D_
מי זוכר בכלל את השבועה ואת כל מה שהיה שם? מתרעם דוד.
_x000D_
איפה היית עד עכשיו? למה לא באת מידי פעם לתת תזכורת? שכחתי לגמרי מכל זה. החיים עמוסים כל כך ומבלבלים, הלכתי שבי אחר מראות עיני וליבי. מה יהיה עלי עכשיו? אני אבוד לגמרי, תן לי הארכת זמן…. 
_x000D_
ובאמת דוד צודק. 
_x000D_
כדי שלא נשכח את ייעודנו נתן לנו ה' יתברך באהבתו אותנו חודש שלם של התבוננות במעשינו וחשבון נפש בכל שנה – חודש אלול.
_x000D_
לאחר מכן ציוה עלינו בראש השנה, ביום בו נברא האדם, לתקוע בשופר- להפיח מתוכנו, מנשמתנו אל תוך השופר. 
_x000D_
הנפיחה מזכירה לנו שה' יתברך יצר את האדם ונפח בו נשמת חיים, חלק אלוק ממעל
_x000D_
הקול שיוצא מנפיחה זו דומה ליללה, לגניחה, מזכיר את בכייתו של התינוק שנולד בעל כורחו
_x000D_
את קול השופר שמענו גם במתן תורה.
_x000D_
השופר של ראש השנה מעורר אותנו, הישנים והרדומים, ששכחנו את תפקידנו והלכנו אחרי הבלי העולם. שקענו בהם ושכחנו שנשבענו להיות צדיקים ולא להיות רשעים. כך מלמדנו רמב"ם .
_x000D_
השופר  מזכיר לנו שה' נתן בנו נשמה טהורה , שאיתה נוביל את מעשינו בעולם.
_x000D_
השופר מזכיר לנו גם את מעמד הר סיני בו קיבלנו את התורה בקול שופר הולך וחזק. דרך התורה נלמד להשתמש נכון בעולם, להתמודד עם פיתויו.  נוכל לעצב את אישיותנו, למצות את יכולותינו האלוקיות הגלומות בנו.
_x000D_
בראש השנה תוקעים בשופר תקיעה שברים תרועה תקיעה.
_x000D_
התקיעה היא קול אחד חלק וארוך. הרב הירש זצ"ל מסביר כי קול זה מזכיר לנו שבעבר היינו שלמים, מאוחדים עם ה' יתברך.
_x000D_
לאחר זמן חטאנו וקלקלנו את הקשר הישיר והאחיד. שברנו, קטענו אותו. אלו השברים שמשמיע השופר
_x000D_
לצערנו המשכנו ברוע מעשינו וקטענו עוד יותר את הקשר עם אבינו שבשמים ועל כן אנו תוקעים בשופר קול תרועה. שהוא רצף של קולות שבורים.
_x000D_
עתה, לאחר חודש ימים של התבוננות ושינוי המעשים אנו כאובים, גונחים ומייללים על מעשינו הרעים ועל כן משמיע השופר קול גניחה ואנחה וקול יללה של בכי קטוע. זהו היבט נוסף של השברים והתרועה.
_x000D_
לאחר כל זה אנו תוקעים בשופר שוב תקיעה אחת ארוכה ואחידה המסמלת ששוב חזרנו ליישר קו עם אבינו, יוצרנו אוהבנו, ושוב שבים אנו להתאחד עמו באחדות גמורה ולקבל עלינו את מלכותו הנצחית. 
_x000D_
כך, בכל שנה אנחנו מזכירים לעצמנו את ייעודנו בחיים. נזכרים בשבועה: תהיי צדיקה ואל תהיי רשעית!
_x000D_
כך, בכל שנה אנו מפיחים מתוכנו, מפנימיותנו, ממהותנו קול טבעי, פשוט, אמיתי, העולה ישר אל אבינו מלכנו ומתחננים: "מן המיצר קראת י-ה ענני במרחב י-ה". משתדלים ורוצים מאוד לקיים את מה שאנו מתפללים בתפילת מוסף של ראש השנה: "אשרי מי שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך."

_x000D_
_x000D_

_x000D_