יונה היה בנה של האשה הצרפתית, שאותו החיה אליהו הנביא (מלכים א',י"ז). הוא היה תלמידו של אליהו, וכאשר אליהו עלה בסערה השמיימה, היה לתלמידו של אלישע.

_x000D_
_x000D_

אחת השליחויות שהוטלו על אליהו לפני עלותו השמימה, היתה למשוח את יהוא למלך על ישראל. אלישע, תלמידו של אליהו, מינה את יונה למשוח את יהוא למלך.

_x000D_
_x000D_

יונה משח את יהוא בשנת ג' אלפים נ"ה לבריאת העולם. ששים שנה לאחר מכן עלה ירבעם השני על כסא המלוכה בישראל.

_x000D_
_x000D_

*          *          *

_x000D_
_x000D_

בתקופתו של יונה הנביא, היתה עיר הבירה של ממלכת אשור – נינוה. גדולה היתה בשטחה, באוכלוסייתה, ואף גדולה לאלוקים – שכן בתחילה, תושביה צדיקים היו. אך ברבות השנים חלה התדרדרות מוסרית בהתנהגותם.

_x000D_
_x000D_

מעשיהם הרעים וחטאיהם של אנשי נינוה עלו לפני הקב"ה וקטרגו על תושבי העיר. אך בטרם ייגזר גזר דינם, רצה הקב"ה להעניק לבני העיר הזדמנות לשוב בתשובה ולתקן את דרכם. יונה הנביא הצטווה להתרות בהם כי ישובו מדרכם הרעה ולהודיעם כי עלתה רעתם לפני האלוקים.

_x000D_
_x000D_

יונה הנביא הבין כי אם בני נינוה ישובו בתשובה, תצמח מכך רעה גדולה לישראל. הבורא גזר כי גלות עשרת השבטים תתבצע על ידי מלכות אשור. ולכן סירב יונה להיות השליח אשר על ידו תתגלגל צרתם של ישראל. יונה גם חשש פן ישובו בני נינוה בתשובה, וכשיווכחו בני ישראל שנבואתו לא התקיימה, הם עלולים לטעון כי יונה הנביא שקרן הוא, וכך תמנע ממנו האפשרות להשפיע בעתיד על ישראל.

_x000D_
_x000D_

בתחילה נצטווה יונה רק להתרות בבני נינוה כי עלתה רעתם לפני ריבון כל העולמים. לכן, סבר כי לשליחות זו אין דין נבואה, ואינה בכלל איסור 'כובש נבואתו', שהנביא חייב להשמע לה. בעקבות כך הוא החליט לברוח. עם זאת, הבין יונה כי הוא צפוי לעונש חמור על בריחתו, אולם היה מוכן למסור את נפשו למען הצלת כלל ישראל.

_x000D_
_x000D_

יונה ידע כי לא ניתן לברוח מפני ה', לכן ביקש להתרחק מהמקום שבו שורה עליו הנבואה. לפיכך החליט לברוח אל הים הנקרא 'תרשיש', שכן אין הנבואה שורה בחוץ לארץ.

_x000D_
_x000D_

יונה יורד מירושלים עירו ליפו, עיר הנמל של ארץ ישראל, ומחפש אוניה היוצאת אל מחוז חפצו – תרשיש.

_x000D_
_x000D_

יונה מגלה אוניה המתעתדת לעזוב את החוף בהמשך.

_x000D_
_x000D_

"להיכן מועדות פניכם?" שואל יונה את רב החובל. הלה משיב כי פניו מועדות תרשישה. אך עד מהרה התברר לו כי אין בדעת הקברניט לצאת לדרכו בקרוב.

_x000D_
_x000D_

"זה עתה הגענו מהפלגה ארוכה. עלינו להצטייד במלאי גדול של מצרכים ולהמתין עד אשר יצטרפו למסענו נוסעים נוספים".

_x000D_
_x000D_

"מוכן אני לשלם סך ארבעת אלפים דינרי זהב, אם תצא מיד לדרך", אמר יונה לרב החובל.

_x000D_
_x000D_

איש האלוקים שלשל לידי הקברניט את התשלום, והאוניה הפליגה לדרכה, כשעל סיפונה מצוי נוסע יחיד – יונה. מלבדו היו על האניה מלחים שמוצאם היה משבעים אומות העולם.

_x000D_
_x000D_

לפתע, התרגשה סערה נוראה. דומה היה כי האוניה עומדת להשבר ולשקוע במצולות ים.

_x000D_
_x000D_

רב החובל החליט להטות את הספינה לעבר היבשה, אלא שרוח עזה שנשבה, מנעה מהספינה לחזור אל החוף. המלחים הבחינו שכל האוניות האחרות המשייטות בים, עושות את דרכן בנחת, ואילו אונייתם היא היחידה הנטרפת בין הגלים כקליפת אגוז. כמו שמה לה הרוח מטרה להתעלל בספינה וביושביה…

_x000D_
_x000D_

עד מהרה הגיעו המלחים למסקנה כי אין מדובר בסערה טבעית, אלא בסערה מכוונת אשר נשלחה על ידי האלוקים. הם החלו לזעוק איש איש אל פסיליו, בתקווה כי יושיעום ויצילום.

_x000D_
_x000D_

המלחים החליטו כי האלוקים אשר יענה לתפילתם ויצילם מהסערה המשתוללת, הוא יהיה לכולם לאלוקים. אולם קריאתם לא הביאה כל תועלת. הסערה עודנה משתוללת, הספינה נטרפת בין הגלים, ועוד רגע קט היא עלולה לרדת למצולות.

_x000D_
_x000D_

במאמצים להצלת הספינה השליכו המלחים כל חפץ מיותר, אולם לשווא. יונה הנביא, הבין כי כל ההשתדלויות לא יועילו להשקיט את הסערה המשתוללת, וכי מן השמים מנסים לאלצו למלא את שליחותו. הוא ירד אל ירכתי הספינה, שכב בפינה צדדית, ונרדם…

_x000D_
_x000D_

עד מהרה הבחין רב החובל בנוסע הישן בירכתיה. הקיצו מיד משנתו, ומיהר לברר מאיזה עם הוא ומי אלוקיו.

_x000D_
_x000D_

כאשר שמע רב החובל כי העומד לפניו הינו יהודי, התרעם עליו: "כיצד הינך מרשה לעצמך להרדם? עליך לקרוא אל אלוקיך, אולי ייעתר לתפילתך ויושיענו. הן ידוע שכוחו גדול. כשם שהעביר את בני ישראל בים סוף בחרבה, כך יש ביכולתו להצילנו עתה!"

_x000D_
_x000D_

יונה בוש להתפלל לפני ה', שממנו הוא בורח.

_x000D_
_x000D_

המלחים הבינו כי בוודאי יש משפט מוות ממרומים על אי מי מנוסעי הספינה. כדי לברר מי הוא הגורם לרעה הפוקדת את הספינה כולה. החליטו המלחים לערוך מספר גורלות והתוצאה המחייבת תהייה זו שתעלה בכל הגורלות כולם.

_x000D_
_x000D_

הגורל נפל פעם אחר פעם על יונה הנביא.

_x000D_
_x000D_

פנו המלחים אל יונה ואמרו: "ראה נא, הגורלות כולם נפלו עליך. ייתכן כי יש בך חטא אשר מחמתו בן מוות אתה. אמור לנו במה חטאת, והאם קיימת דרך לתקן את הדבר?"

_x000D_
_x000D_

יונה השיב: "אני נמלט מלפני אלקי. הוא ציווני ללכת אל נינוה. לא יעלה בידכם להנצל, שכן ה' האלוקים הוא אלוקי הים ואלוקי הארץ. הוא אשר הטיל את הסערה בים".

_x000D_
_x000D_

תמהו מלחי הספינה: "הכיצד מלאך לבך להתחמק מלפני ה'? אמור לנו מה נעשה כדי להציל את נפשנו?"

_x000D_
_x000D_

ענה יונה: "מבין אני כי האלוקים מענישני על שברחתי מלפניו. לפיכך, מבקש אני כי תישאוני ותשליכוני אל הים! אינני מעוניין לאבד את נפשי בכפי. אך מכם אבקש כי תישאוני ותשליכוני, ובכך תצילו את נפשכם".

_x000D_
_x000D_

שלשלו המלחים את יונה אל הים עד ברכיו, ומיד שכך הים מזעפו. הם שבו ומשכוהו אל הספינה, והסערה התחדשה במלוא עוצמתה. שוב שלשלו המלחים את יונה אל הים, הפעם עד לטבורו, והים נרגע, אולם משמשכוהו והעלוהו חזרה אל הספינה, שבה הסערה לקדמותה. בפעם השלישית שלשלו את יונה אל הים עד לצווארו, אולם גם בפעם הזאת, כאשר העלוהו בחזרה אל הספינה, התחדשה הסערה.

_x000D_
_x000D_

רק כאשר הושלך יונה אל הים, שקטה הסערה.

_x000D_
_x000D_

המאורעות הותירו רושם כביר בלבם של המלחים. במו עיניהם הבחינו בנסים המופלאים הללו. הם גם ראו כיצד דג גדול בולע את איש האלוקים.

_x000D_
_x000D_

כאשר ראו זאת המלחים, גמלה בליבם החלטה להתגייר. הם השליכו את פסיליהם אל הים וקבלו על עצמם לזבוח זבחים לאלוקי האמת. כאשר שבו לנמל יפו, עלו לירושלים, שם התגיירו, ואף קיימו את נדריהם. לאחר מכן נסעו איש איש לארצו ולמולדתו כדי להכניס את בני ביתם תחת כנפי שכינתו של אלוקי יונה.

_x000D_
_x000D_

יונה שהושלך אל הים, סבר כי ימצא את מותו בטביעה. אולם הקב"ה ביקש להראות ליונה כי דבר ה' יקום לעולם, וכי על כרחו יתנבא לאנשי נינוה ויקרא להם לשוב בתשובה.

_x000D_
_x000D_

שלושה ימים ושלושה לילות עשה יונה במעי הדג, ובמשך כל אותם ימים עדיין לא התפלל לאלוקיו! עדיין לא אבה לשוב בתשובה ולמלא את הציווי לקרוא לאנשי נינוה לשוב בתשובה.

_x000D_
_x000D_

אמר הקב"ה: "אני הכנתי ליונה מקום מרווח ונוח במעי הדג, אך כתוצאה מכך הוא אינו מתפלל אלי". מיד ציווה לדגה, נקבה מעוברת, שתבלע את יונה.

_x000D_
_x000D_

יונה הנביא נפלט ממעי הדג ונבלע על ידי הדגה.

_x000D_
_x000D_

כאשר הבחין יונה בהנהגה השמימית המחמירה את תנאיו, הבין כי אין הקב"ה רוצה במיתתו ואינו מבקש להענישו, אלא לגרום לו להתפלל ולשוב בתשובה. ואכן, יונה החל מתפלל, כשהוא מקבל על עצמו לעשות את כל אשר נצטווה.

_x000D_
_x000D_

ממעי הדגה, נושא יונה תפילה אל אלוקיו:

_x000D_
_x000D_

"רבון העולמים, אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הנך! אתה מלך על כל הממלכות ואדון על כל רוזני תבל. כסאך שמים, והארץ הדום רגליך. מלכותך במרום וממשלתך בעומק. מעשי כל האדם גלויים לפניך, דרכי כל אדם אתה חוקר, ומצעדי כל חי אתה בוחן, סתרי כליות אתה יודע, רזי לבבות אתה מבין. אין תעלומות לפני כסא כבודך ואין נסתר מנגד עיניך. בכל מקום אתה שם, עיניך צופות לרעים ולטובים".

_x000D_
_x000D_

"רבונו של עולם, אני את שלי – אעשה. אזבח זבח תודה לפניך – כחובתם של כל יורדי הים להודות ולהלל. גם אלך אל נינוה ואקרא לאנשיה לשוב בתשובה. אולם זאת נחמתי בעניי – ידעתי כי לא תעמוד תשובת אנשי נינוה ימים רבים. בטוחני, כי ישובו לסורם", סיים הנביא את תפילתו.

_x000D_
_x000D_

תשובתו של יונה התקבלה, והוא הושלך מבטן הדגה אל היבשה. בחום הנורא ששרר במעיה של הדגה, נשרפו בגדיו ואף שערותיו נחרכו. רק חייו נותרו לו לשלל. עתה הוטל עליו ללכת אל נינוה ולהודיע לאנשי העיר: "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת".

_x000D_
_x000D_

נינוה היתה עיר עצומה בגודלה. כדי לחצות אותה מקצה לקצה נדרשו שלושה ימים תמימים. ארבעים פרסה על ארבעים פרסה היה שטחה של העיר.

_x000D_
_x000D_

הקב"ה העניק לו עוצמה מעל לדרך הטבע, וקריאתו הדהדה ונשמעה למרחק.

_x000D_
_x000D_

בני נינוה האמינו בכל מאודם כי חייהם תלויים להם מנגד, והבינו כי אם לא יתעוררו עליהם רחמיו של הקב"ה, הם עלולים להאבד מן העולם.

_x000D_
_x000D_

המלך עצמו פשט את בגדי מלכותו, לבש שק ואף הניח את כתרו על האפר. למען ילמדו בני העיר ממעשיו ויכנעו לפני האלוקים.

_x000D_
_x000D_

המלך הבין כי הגזרה מהווה עונש על מעשיהם והדרך לביטולה תבוא רק על ידי תשובה וחרטה.

_x000D_
_x000D_

המלך ציווה להכריז בקול זעקה בכל רחבי העיר:

_x000D_
_x000D_

"האדם והבהמה אשר בבית אל יטעמו מאומה, הבקר והצאן הרועים בשדה, אל ירעו. כולם כאחד – ימנעו משתיה שלושה ימים ושלושה לילות. וכל העובר על הוראה זו – אחת דינו להשרף באש!"

_x000D_
_x000D_

"האדם והבהמה יתכסו בשקים, וכולם יחדיו יקראו אל האלוקים בלב שלם וישובו איש איש מחטאיו אשר חטא ומן הגזל אשר בידו. יש לשוב הן על החטאים הנסתרים והן על הגלויים. אם נעשה כן, אם ישוב איש איש מחטאיו כראוי, אפשר שיחוס עלינו האלוקים ולא נאבד".

_x000D_
_x000D_

אנשי נינוה הגביהו אל על את תינוקיהם הרכים אשר עדיין לא נגמלו מחלב אמם, וקראו אל האלוקים בבכי: "ריבונו של עולם, אם אינך עושה למעננו – עשה למען אלו אשר לא חטאו". הם הפרידו את האמהות מילדיהן, כדי שלא יוכלו להניקם, ותעל שוועתם אל האלוקים.

_x000D_
_x000D_

גם את העגלים הרכים העמידו הרחק מאמותיהם, שלא יוכלו לינוק, וכך עשו אף לסייחים הרכים. בעלי החיים פתחו בגעיות מחרידות. העגלים והסייחים געו על מזונם אשר ניטל מהם, ואילו אמותיהם געו עמם בצערם.

_x000D_
_x000D_

בני נינוה הכריזו:

_x000D_
_x000D_

"ריבונו של עולם! כשם שציוית לרחם על אלו, כן תרחם עלינו".

_x000D_
_x000D_

יומיים תמימים נמשכו התפילות והצום.

_x000D_
_x000D_

עיקר תשובתם של אנשי נינוה היתה בעניינים של בין אדם לחברו. אף שהאמינו באלוקים ושבו בעקבות דברי נביאו, עדיין נותרו דבקים בפסילי העץ ואבן אשר בידם.

_x000D_
_x000D_

משתוקן חטא הגזל, נח הקב"ה מכעסו, עמד מכיסא דין וישב על כיסא רחמים, ואמר: "סלחתי".

_x000D_
_x000D_

נבואה מיוחדת נשלחה אל יונה, שבה הודיעו הבורא כי הוא ניחם על הרעה לבלתי הפוך את העיר הגדולה.

_x000D_
_x000D_

עיניו של הנביא רואות וכלות. בדיוק מכך חשש. והנה עתה, אשר יגור בא לו. בתשובת אנשי נינוה יהיה קטרוג על עם ישראל שלא שב בתשובה, למרות שנביאים רבים נשלחו להזהירו, ואשור מוכן ומזומן עתה להגלות את בני ישראל מארצם.

_x000D_
_x000D_

כה גדול היה צערו של יונה, עד שהביאו לידי חולי כבד, שמחמתו שאל את נפשו למות. הוא פנה אל ה' ואמר:

_x000D_
_x000D_

"אם כך גזרה חכמתך, הרי שלא נותר לי אלא לבקש כי תיטול את נפשי ממני לבל אראה ברעה אשר יפקוד את עמי, ובל אחזה בצרה אשר נתגלגלה על ידי. טוב לי המוות מחיים, בהם יאמרו הכל כי נביא שקר אני, אחר שהתנבאתי שתיהפך העיר בעוד ארבעים יום ולא נאמנו דברי".

_x000D_
_x000D_

ה' קרא אליו ואמר לו:

_x000D_
_x000D_

"האמנם כואב לך מאד על הצלת נינוה? אראה לך איפוא מופת, שממנו תלמד כי אין להצטער על הצלת אנשי נינוה".

_x000D_
_x000D_

"אם אתה חושש פן יחשבו שנביא שקר אתה, אין מקום לחששך. נביא המתנבא על הטובה, יבחן אם יאמנו דבריו, שכן טובה אשר יוצאת מפי עליון לא תשוב ריקם לעולם. אולם כל ייעוד הרע מותנה ועומד – אם ישובו בתשובה, תתבטל הגזרה".

_x000D_
_x000D_

יונה קובע את מושבו בסוכה ממזרח לעיר, כי יתכן שאנשי העיר לא יעמדו בתשובתם, ואז תשוב הגזרה לקדמותה, והעיר תיהפך בסוף ארבעים יום.

_x000D_
_x000D_

לאחר תקופת מה יבשו העלים אשר שימשו כסכך בסוכה שבה ישב הנביא. שמש המדבר היכתה בו ונטפלו אליו גם זבובים, יתושים, נמלים ופרעושים, שלא יכול היה להתגונן מפניהם.

_x000D_
_x000D_

הקב"ה זימן ליונה עץ קיקיון, אילן אשר עליו רחבים ומסוככים היטב. אילן זה צמח לגודל מלא בלילה אחד בלבד יהיה מצל על סוכתו של הנביא.

_x000D_
_x000D_

בראות הנביא את הקיקיון אשר צמח מעל לסוכתו, שמח שמחה גדולה על הצלתו מחום השמש. סבור היה כי לא לשווא נעשה לו נס זה: "אין זה, אלא שמבקש ה' לאפשר לי שהות נוחה, עד אשר אראה את עונשם של בני נינוה ואקבל מענה לתמיהתי".

_x000D_
_x000D_

למחרת היום, זימן הקב"ה תולעת אשר כרסמה את שורשי הקיקיון, והעץ התייבש. נוסף לכך, שלח ה' רוח מזרחית חמה אשר החמירה את החום הכבד לבלתי נשוא.

_x000D_
_x000D_

כה רבים היו ייסוריו של הנביא, עד שהתעלף וביקש את נפשו למות. "עדיף לי המוות על פני חיים אשר ייסורים כה נוראים כרוכים בהם", קרא הנביא אל האלוקים.

_x000D_
_x000D_

הקב"ה השיב בשאלה: "יונה, האומנם חרה לך עד מאד בעקבות דבר קל כקיקיון אשר אבד ממך?"

_x000D_
_x000D_

הנביא ענה לו: "אכן כן, היטב חרה לי. חוששני פן עומד אני למות בחוליי, כי הגעתי עד שערי מוות".

_x000D_
_x000D_

נענה הקב"ה ואמר: "ראה נא, כה גדול צערך על הקיקיון אשר לא גידלת אותו, לא נדרשת להשקותו, ואף לא עמלת בו. אשר בין לילה היה ואבד. כלום לא אחוס על אנשי נינוה, ועל ילדיה הרבים אשר לא חטאו? הלא כשם שהקיקיון הביא לך תועלת, כך משמשים הנבראים כולם לכבודי".

_x000D_
_x000D_

כאשר שמע יונה את דברי הקב"ה, נפל על פניו וקרא: "ריבונו של עולם, הנהג את עולמך במידת הרחמים. לך נאוה תהילה על רחמיך, שנאמר: 'כי א-ל רחום ה' אלהיך'. ולא עוד, אלא שאתה יושב על כסא רחמים, שנאמר: 'כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות'".

_x000D_
_x000D_

"גבורות רחמיך הרבים לא הייתי יודע, וחסדיך הרבים לא הייתי מגיד, שאין מי שיעשה כמעשיך וכגבורותיך. יפה עשית, יפה פעלת, יפה ריחמת, יפה חננת, יפה סלחת, יפה קרעת להם את שטר חובתם, יפה ניחמת על רעתם". 

_x000D_