זמן רב בטרם קמה יוון, נקבעו שמונת הימים הללו לימים של אור (רוחני) גדול. עוד לפני חנוכת בית חשמונאי נקבעו ימים אלה לימי חנוכת בית ה', כי בכ"ה בכסלו נשלמה מלאכת בניית המשכן לכל פרטיה, אלא שחנוכת הבית נדחתה עד לראש חודש ניסן, החודש שנולד בו יצחק.
_x000D_
שמונת הימים הללו, מכ"ה בכסלו ואילך, נבחרו במהותם לימי חנוכת הבית, והבורא פרע להם את חובו בחנוכת בית חשמונאי. את פשר פריעת החוב נוכל להבין היטב, לאחר שנבחין כי קשר סמוי ועמוק קושר הדק היטב את שמונת ימי חג הסוכות אל שמונת ימי החנוכה.
_x000D_
בט"ו בתשרי, בחג הסוכות, החלה מלאכת הקמת המשכן, ובכ"ה בכסלו נסתיימה. התקופה שבין חג הסוכות לחנוכה היא תקופת ההקמה, כשמצדה האחד מאירים שמונת ימי החג ומצדה האחד מאירים שמונת ימי החנוכה.
_x000D_
מה היה לו לכ"ה בכסלו? מדוע הוטל עליו להמתין זמן כה ארוך עד שתבוא יוון ותטמא את המקדש וכליו, כדי שסוף סוף יוכל לצאת מן הכח אל הפועל ולהפוך לחג החנוכה.
_x000D_
"והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". כתבו חז"ל במדרש: "תוהו" זו בבל "ובוהו" זו מדי, "וחושך" זו יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיהם, שהיו אומרים להם כתבו לכם על קרן השור שאין לנו חלק באלוקי ישראל".
_x000D_
חכמי תורת הסוד מסבים את תשומת לבנו לנושא: "קרן השור". הם כותבים כי בכך ביקשה יוון לעורר את קטרוג חטא העגל. בחטא העגל לא כפר העם, חלילה, במציאות הבורא. הן זה עתה חוו מול עיניהם את יציאת מצרים ואת מעמד הר סיני. אך היות שטעו וחשבו כי משה מת, אם כן, שוב לא ייתכן עוד קשר ישיר אל האלוקים, ויש צורך בגורם מתווך.
_x000D_
הפילוסופיה היוונית מעולם לא טענה שאין בורא לעולם. היא היתה חכמה דיה כדי להסיק שאם יש בריאה כה מסודרת, יש מי שסידר אותה. אלא שלדעתם המוטעית הבורא גדול כל כך, עד שלא ייתכן שיהיה לו קשר ישיר עם העולם ושאיכפת לו מבני האדם!!
_x000D_
מכאן נובעת תפיסת האלילות במיתולוגיה היוונית. לטענתם, הבורא התנתק מהעולם והשאיר את האחריות למיניסטרים כמו "אל הרוח" ו"אל הגשם".
_x000D_
דברים אלו מתבררים היטב בדברי חז"ל: "כתבו לכם… אין לנו חלק באלוקי ישראל".
_x000D_
הם לא ציוו על ישראל לכתוב "אין אלוקים", שכן בנקודה זו אין ויכוח. נקודת הוויכוח מופיעה בקשר העמוק והאישי שבין הבורא האין סופי לבין הנברא. את המעורבות האישית, את הידידות של עם ישראל עם בורא כל העולמות, יוון לא מסוגלת היתה לסבול: "אין לנו חלק באלוקי ישראל". בחטא העגל נפגם משהו מעוצמת החיבור הזה. עם ישראל ביקשו מתווך אשר דרכו יפנו אל הבורא. כשנתכפר חטא זה ביום הכיפורים, ניתן הציווי להקים את המשכן. המשכן הוא המקום שבו הבורא והבריאה נפגשים. כשמו כן הוא – משכן, המקום של שכינת האלוקות בגלוי.
_x000D_
תהליכי הקמת המשכן נסתיימו ביום כ"ה בכסלו. אך יום זה אין שמחתו שלמה. אמנם חזר העם בתשובה על חטא העגל ונתבשר "סלחתי", ואף נצטווה על הקמת המשכן, אך כלל יהיה נקוט בידינו, כי תשובה מושלמת קיימת רק כאשר החוטא נקלע שוב למצב זהה לנסיון החטא שנכשל בו, ועמד בו בהצלחה. מצב כזה עדיין לא הופיע, עד שבאו חיילות יוון וטימאו את המקדש, כדי לנתק את הקשר העמוק שבין עם ישראל לבוראו. כתבו לכם על קרן השור… הנה נקלענו מחדש לנסיון של אותו שור זכור לרע – חטא העגל.
_x000D_
היחידים שיכולים להרים את נס המרד נגד כוח העגל היווני, הם אלו שלא נגררו אחר היוונים והרימו את נס המרד אף בעבר במעמד הר סיני. הם בני לוי – החשמונאים. ואכן, זאת אנו מדגישים בפיוט 'הנרות הללו' – "על ידי כהניך הקדושים". כשבסופו של התהליך עבר העם את משבר יון, אז נודע כי תשובת העגל שלמה היא. זהו בדיוק הזמן להפוך את כ"ה בכסלו, את יום השלמת המשכן, לחנוכה של ממש. זוהי נקודת הקשר הסמוי שבין חג הסוכות לחנוכה. עם תקיעת השופר של מוצאי יום הכיפורים הלכנו מאושרים ושמחים לבתינו, ומיד התחלנו בהקמת הסוכה. שבעת ימי החג ושמיני עצרת נחוגו לקול צלילי ההכרזה "סלחתי כדבריך". באו ימי החנוכה והשלימו את המהלך, השלימו את הנס ואת הקשר האיכותי למחולל הנס.
_x000D_
אך עדיין קיימת דילמה, האם השמחה ורוח הטהרה תעמודנה גם מול שגרת החיים של יום סתמי, במקום שבו נופלים וקמים שוב, נופלים ומוסיפים לקום? במרוץ היומיומי עטור הניסיונות והיצרים, בימי חולין!!
_x000D_
זהו חג החנוכה! זהו חגם של אלו שלא נכנעו לאויב הנורא מכל, לשגרה! השגרה שהיא חיי ריטואל קבוע, שהכל נעשה באופן אוטומטי, קבוע מראש. ואזי הדבר המשמעותי ביותר נשכח – הקשר האישי עם ה'.
_x000D_
שגרת החורף מנסה לכתוב לנו על "קרן השור" – "אין לנו חלק באלוקי ישראל", "ואילו אנו מתנשאים לעומתו בקול רעש גדול", ובעזרת נר קטן וקדוש מנערים את אפרורית הימים שסביבנו וזועקים: "מי לה' אלי"!!!

_x000D_