גלות יוון
_x000D_
ארבע גלוית היו לישראל מחורבן בית ראשון ועד ימינו: גלות בבל, גלות מדי-פרס, גלות יוון וגלות אדום. על פי המסורה, ימי שלטון מלכות יוון על ישראל היו 180 שנה, משנת 3442 לבריאה עד שנת 3622, החל באלכסנדר מוקדון הגדול וכלה באנטיוכוס. נצחון החשמונאים ונס חנוכה ארעו בימי המלך האחרון.
_x000D_
הזוהר הקדוש מתאר את גלות יוון וכן את שאר הגלויות על פי פסוק במראה המרכבה שראה יחזקאל הנביא, ובו נאמר: "וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו סביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש" (יחזקאל א', ד'). "רוח סערה" – גלות בבל (עיין רש"י), "ענן גדול" – גלות מדי-פרס, "ואש מתלקחת" – גלות אדום, "ונוגה לו סביב" – גלות יוון.
_x000D_
הכינוי "נוגה" ניתן למלכות יוון כי אין לכל המלכויות דרכים קרובות ובעלות זיקה לדרך חכמת התורה כמו במלכות יוון. גם השפה היוונית באה ממקור הקרוב ללשון הקודש. אולם התרבות היוונית העדיפה את הגוף החומרי על פני הנפש הנצחית. לכן, ניצחון החשמונאים הוא ניצחון רוחני המורה על אמונה שלמה.
_x000D_
אילן היוחסין של יוון
_x000D_
שבעים האומות יצאו מנח אחרי המבול. נח הוליד את שם, את חם ואת יפת. משם יצאו 26 אומות שהתפשטו ביבשת אסיה ובארץ כנען. מחם יצאו 30 אומות שירשו את יבשת אפריקה, ומיפת יצאו 14 אומות שהשתקעו ביבשת אירופה.
_x000D_
למרות שיפת היה בכורו של נח, אין הוא מוזכר בתורה אלא אחרי שם אחיו, משום ששם היה צדיק ואברהם אבינו היה מיוצאי חלציו. הפסוק: "יפת אלקים ליפת, וישכון באהלי שם" (בראשית ט', כ"ז) מורה שגדלות יוון יוצאת אל הפועל רק כאשר היא מסייעת לבני שם.
_x000D_
בעבר הרחוק היתה יוון העתיקה מורכבת ממדינות קטנות רבות, אך במרוצת השנים היא התפצלה לשתיים. האחת – בדרום חצי האי הבלקני, ובירתה העיר ספרטה, נודעה במשמעת הצבאית הנוקשה של חייליה. השניה התרכזה בעיר אתונה, הידועה כעיר של חכמים. שתי מדינות אלו התנגדו אחת לשניה, ופרצה ביניהן מלחמה קשה.
_x000D_
בצפון חצי האי הבלקני שכנה מקדוניה. עד עלותו של פיליפוס לכס המלוכה, נחשבה המדינה כשפלה ועניה, אך בתקופת מלכותו הוא הצליח ללכד את בני עמו למדינה איתנה, ואף התחיל לכבוש את יוון ועריה.
_x000D_
אורו של המלך פיליפוס שקע, כאשר נפל במלחמה נגד פרס. הוא הותיר אחריו בן צעיר לימים, אלכסנדר שמו, שהצליח בממדים גדולים ובלתי צפוים.
_x000D_
אורו של המלך אלכסנדר
_x000D_
בשנת 3442 עלה אלכסנדר על כסא אביו. בן תשע עשרה שנה היה. את חכמתו קיבל מרבו אריסטו, ראש הפילוסופים. אחת ממטרות מלחמותיו היתה להפיץ בעולם את תורת רבו, את החכמה היוונית והתרבות ההלניסטית.
_x000D_
במהירות הבזק הצליח אלכסנדר לכבוש מדינות. פחדו נפל על כל מי ששמע את שמו. לאחר שלכד את אסיה המערבית, יצא אלכסנדר למלחמה נגד פרס כדי לנקום את מיתת אביו. דריוש מלך פרס יצא לקראתו בראש חיל גדול, אך כאשר ראה שלא יוכל לעמוד נגדו, ביקש דריוש סדר כניעה. הוא שיגר מנחת כסף וזהב אל המלך היווני אך ללא הועיל. אלכסנדר היכה את חיל פרס לפי חרב, ושבה ממנו שבי רב. גם המלכה וילדיה נשבו ביד המלך. מלך פרס ברח על נפשו, ולבסוף נהרג על ידי אנשי צבאו. כאשר מצא אלכסנדר את גווייתו הוא קונן עליו וקבר אותו בקברי המלכים.
_x000D_
עם כל זאת, עדיין לא שככה חמת המלך, עד שהצליח לכבוש את כל המדינות שבאו בברית עם דריוש, מצרים, אדום ועוד. בדרכו למצרים הביס את עכו ואשקלון. העיר צור לא נכנעה לפניו, וכאשר ארכו לו ימי המצור, החליט לבקש עזרה מהיהודים בירושלים.
_x000D_
שמעון הצדיק מול סנבלט החורוני
_x000D_
בשנת 3448, לפני שכבש את פרס, שיגר המלך אלכסנדר מכתבי בקשת עזרה אל הכהן הגדול בירושלים, שמעון הצדיק, וביקש ממנו לשלוח אליו חיל סיוע, מזון לאנשי צבאו ואת המס השנתי שהיו שולחים עד כה למלך פרס. למרות הפחד שנפל עליהם, הם לא נענו לפקודת אלכסנדר.
_x000D_
השומרונים, ששנאת היהודים בערה בליבם, הזדרזו להיכנע למלך. הפחה, סנבלט החורוני, יצא לעזרתו עם 8,000 איש לסיוע במצור, ואכן, הוא מצא חן בעיני המלך. לאחר שבעה חודשים כבש אלכסנדר את העיר צור.
_x000D_
סנבלט הלשין לפני מלך יוון על עיר הקודש והמקדש. ברמאותו השפיע עליו למכור לו את מקום המקדש כדי להחריבו!
_x000D_
כאשר שמעו אנשי ירושלים את העומד להתרחש, אחזם פחד גדול. הכהן הגדול, שמעון הצדיק, לבש בגדי כהונה ויקירי ישראל עמו, כל הלילה הללו מהלכים מצד זה והללו מהלכים מצד זה.
_x000D_
כשעלה עמד השחר, אמר להם אלכסנדר: "מי הם הללו?" ענו לו: "הללו היהודים שמרדו בך". כיון שהגיעה הקבוצה הראשונה, אמרו למלך: "אנו אנשי ירושלים ובאנו להקביל את פני המלך".
_x000D_
כיון שראה אלכסנדר את שמעון הצדיק, ירד ממרכבתו והשתחוה לו. אמרו לו: "מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה?" אמר להם: "דיוקנו של זה אני רואה כשאני יוצא למלחמה ומנצח".
_x000D_
שאל המלך את הכהן הגדול: "למה באתם?" ענה לו: "מקום שאנחנו מתפללים עליך ועל מלכותך שלא תחרב, יבקשו הגויים הללו ותתן להם". "מי הם?" אמר לו: "הכותים העומדים לפניך". "הרי", הגיב המלך, "הם מסורים בידיכם".
_x000D_
קם אלכסנדר מוקדון וקילס את הקב"ה (ויקרא רבה, י"ג) ואמר: "ברוך ה' אלוקי שמעון הצדיק!"
_x000D_
סיורו של אלכסנדר בירושלים
_x000D_
תקופה חדשה נפתחה ביחסים בין מלך יוון לחכמי ישראל. היחס החל בכבוד רב כאשר שמעון הצדיק הביא את אלכסנדר לבית אלוקינו. המלך התרשם מאוד מכל אשר ראו עיניו. ב"ספר יוסיפון" מובאת תגובת אלכסנדר: "ברוך ה' אלוקי ישראל, אלוקי הבית הזה! אשריכם שאתם עבדיו, המשבחים לפניו במקום הזה!"
_x000D_
כשהגיעו לבית קדשי הקדשים, אמרו לו: "עד כאן יש לנו רשות להיכנס, מכאן ואילך אין לנו רשות להיכנס". רגז המלך, אך לאחר מכן התפייס. הוא ביקש שיעשו פסל בדמות דיוקנו, וישימו אותו בין האולם למזבח! ענה לו שמעון הצדיק שאסור לנו לעשות פסל, אולם זכר גדול יותר יעשה לו. כל בני הכהנים הנולדים בשנה זו ייקראו על שמו – "אלכסנדר". הדבר נשא חן בעיני המלך, מכאן המקור לשם אלכסנדר שהתפשט בעם ישראל עד היום הזה.
_x000D_
רבותינו מביאים שיחה בין אלכסנדר מוקדון לחכמי ישראל. הוא שאל אותם עשר שאלות פילוסופיות. לבסוף הודה להם וברך אותם.
_x000D_
גיבור נערץ היה אלכסנדר, וגם נדיב לב. הוא תרם כסף וזהב לבית המקדש, ותמך בחכמי ישראל. גם בארצות התפוצה, שהיו תחת שלטונו, הושיט אלכסנדר עזרה לבני ישראל.
_x000D_
המאבק הרוחני
_x000D_
שמעון הצדיק, הכהן הגדול ומשיירי כנסת הגדולה, כיהן כמנהיג העם וכראש חכמי ישראל. מצד שני, עמד אלכסנדר כשליח רבו אריסטו להפיץ את החכמה היוונית.
_x000D_
בעל "פרי צדיק" (חנוכה א') מבליט את המאבק, ואלה דבריו: "עיקר גזירות היו בזמן היוונים, שהם היו בקליפה זה לעומת זה, כנגד קדושת תורה שבעל פה שעיקר התפשטותה היה על ידי שמעון הצדיק, שהיה משיירי אנשי כנסת הגדולה וממנו התחילה שלשלת המשנה. ובימיו היה אלכסנדר מוקדון, ואז התחילה חכמה יוונית על ידי אריסטו, שהיה בקליפה נגד קדושת תורה שבעל פה, שגם הם חידשו חכמה ומוסר מלבם בהנהגת דרך ארץ. ועל כן רצו לבטל תורה שבעל פה מישראל".
_x000D_
כבר בזמנם, בדורות שקדמו לחשמונאים, נוצר שורש הסכנה. אמנם אלכסנדר התרשם מהסיור בירושלים, והביט באופן חיובי על היהדות ועל קדושת התורה, אולם, מצד שני, הוא הרשה אחר כך לכותים לבנות מקדש בהר הגריזים, דבר שהביא לפיצול בקרב העם והתעה אותם.
_x000D_
המקדש בהר גריזים
_x000D_
בצאתו מירושלים בדרכו לכבוש את פרס, הגיש לו צורר היהודים, סנבלט החורוני, כתב בקשה לבניית מקדש בהר גריזים. הוא החניף למלך אלכסנדר ושיחדו, והביא הוכחות לכך שהוא וחתנו מיוחסים ליהוידע בן אלישיב הכהן הגדול. מלך יוון הסכים, ותוך שנה בנו הכותים כעין בית מקדש בהר גריזים.
_x000D_
המקדש ההוא היה למכשול גדול לבני ישראל, הם הקריבו בו קרבנות וחידשו חוקים ונימוסים שבדו מלבם. הם גם נמנעו מלכתוב ספרי תורה בכתב אשורית, כפי שציוה עזרא הסופר, ובחרו להשתמש בכתב העברי העתיק הנקרא "כתב ליבונאה".
_x000D_
פירצה זו גרמה לנזק עצום בחומת הדת, כעין הפירצה בימי ירבעם בן נבט שמלך על עשרת השבטים. המקדש בהר גריזים עמד כמאתים שנה, עד זמן יוחנן הורקנוס החשמונאי שהחריבו בשנת 3646.
_x000D_
כת הצדוקים
_x000D_
בתקופה זו של אנטיגנוס איש סוכו שקיבל משמעון הצדיק, יצאו שניים מתלמידיו, צדוק וביתוס, לתרבות רעה, ונמנו בין ראשוני המינים בישראל. מהם יצאו כיתות הצדוקים והביתוסים, שכפרו בתורה שבעל פה ובעולם הבא, והמשיכו להיות קוץ ודרדר לחכמי המסורה האמיתית לדורי דורות, ובפרט מאמצע תקופת החשמונאים והלאה.
_x000D_
צדוק וביתוס ותלמידיהם היו למדנים שהגו בתורה והתאבקו בעפר רגלי גדולי הדור, אך רוחות זרות, רוח החכמה היוונית ותרבותה, השפיעו עליהם לסטות מן הדרך. המאבק הרוחני שהתחיל בפגישה בין שמעון הצדיק ואלכסנדר נתן כלי נשק ביד כת הצדוקים שעמדו בתוקף נגד הפרושים.
_x000D_
כן מפרש בעל "פרי צדיק" (חנוכה): "יוסי בן יועזר היה בזמן גזירת היוונית, והוא קיבל מאנטיגנוס, שבאותו זמן פקרו תלמידיו צדוק וביתוס, כי נתפתו לחכמה היוונית ורצו להמיר דתם, רק שבושו לעשות כן, ופקרו בתורה שבעל פה המתנגדת לחכמה היוונית. יקום גם כן מתחלה נתפתה ובגד בקדושת ישראל".
_x000D_
רוב המתיוונים, ובפרט הקיצוניים שבהם, היו צדוקים. גם הנוצרים הראשונים באו מכת זו. זאת ועוד, חלק ממחברי "הספרים החיצונים" היו צדוקים, כמו שמבואר בספר "בינו שנות דור ודור" (עמ' רע"א): "נטייתם של מחברי ה"ספרים החיצונים" לפרש פסוקים כרצונם, מביאה אותנו בהכרח למסקנה שמגמת הצדוקים היתה לבאר את התורה לפי נוחיותם".
_x000D_
הצדוקים שאפו ללבוש איצטלא של הכהן הגדול, כפי שמוזכר בדברי רבותינו (יומא ס', א') שהחליפו כהן גדול בכל שנה. לעומת זאת הפרושים ראו בחכמי התורה ובראשי הישיבות מופת לשאיפתם האמיתית.
_x000D_
מיתת אלכסנדר מוקדון
_x000D_
בן שלושים ושתים שנה היה אלכסנדר ביום פטירתו. בשלוש עשרה השנים בהן ישב על כסא מלכותו כבש חלק גדול מהמדינות העתיקות, ואפשר לכנותו בשם "מושל בכיפה". ממשלתו השתרעה מאפריקה עד אסיה, ומיוון עד הודו. בכוחות אדירים העפיל על הרים והבקיע חומות מבצרים, הכה מלכי ארץ לפי חרב ולכד ערים ומדינות תחת הדגל היווני.
_x000D_
אלכסנדר הושפע מרוח ארצות המזרח, מהנימוסים, מהלבוש, מהפאר ומההוד, עד שנכסף ללבוש את בגדיהם, וכן עשה. זאת ועוד, בנה ארמונות בתבנית ארמונות פרס עם חצרות מפוארות, ונשא לאשה את רוקסין בת דריוש, ואף ציוה על שריו להתחתן עם נשות המזרח. הדריך אותו הרעיון לאחד ולמזג את כל העמים שיהיו לאחדים.
_x000D_
אלכסנדר הפקיד את שרי פרס על צבאו, דבר שעורר עליו תרעומת מצד שריו הבכירים, ולבסוף אף גרם למיתתו. הא ראה את עצמו במעלה גדולה יותר ממלך, ודרש מעבדיו לחלוק לו כבוד אלילים באין גבול לגאוותו.
_x000D_
קנאת שריו גדלה מאוד, הם קצפו עליו עד שביקשו להמיתו, בבוא היום השקהו שר המשקים כוס יין מורעל, אלכסנדר ראה כי כלתה אליו הרעה. ימים ספורים שכב על ערש דווי, והרופאים לא מצאו תרופה כדי להצילו. כך מת אלכסנדר מוקדון בשנת 3454, וכך הסתיימה פרשת חייו של המלך הגדול.

_x000D_