מקום מושבו של המלך אחשורוש מופיע במגילה לעיתים כ"שושן" ולעתים כ"שושן הבירה".
_x000D_
מקריאה המגילה נראה לכאורה כי שם העיר הוא "שושן", והכנוי "בירה" אינו אלא ציון להיותה מרכז השלטון הפרסי. אולם רבנו אברהם אבן עזרא, בפרושו לבטוי "שושן הבירה" כותב:
_x000D_
"שושן הבירה – שם ארמון, כמו "כי לא לאדם הבירה" (דברי הימים א', כ"ט, א').
_x000D_
האלשיך הקדוש מפרש שמדובר בשתי עיירות סמוכות זו לזו, האחת נקראת "שושן הבירה", מקום מושב המלך והשרים, והשניה נקראת "שושן", והיא מקום מושב העם.
_x000D_
על פי פירושיהם נסביר את פסוקי המגילה ואת מהלכה:
_x000D_
*           *           *
_x000D_
ננסה להבין ע"פ המגילה היכן היה ממוקם ארמונו של אחשורוש:
_x000D_
"בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, בשנת שלש למלכו, עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו" (א', ב'-ג').
_x000D_
אחשורוש שישב על כסאו במרכז השלטון שבשושן הבירה, עשה משתה לכל נתיניו שנמשך חצי שנה. לאחר שהסתיים המשתה הגדול, הוא ערך משתה קצר שנועד רק לרבי המלוכה ולאנשי המנגנון השלטוני שגרו במרכז הממלכתי, בשושן הבירה:
_x000D_
"ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך" (א', ה').
_x000D_
לאחר אותו משתה, שכתוצאה ממנו הוצאה המלכה ושתי להורג, חיפשו למלך אשה חדשה. המיון והבחירה היו גם הם במושב המלך:
_x000D_
"ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו, ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים" (ב', ג'). שוב הארמון, שמכונה שושן
_x000D_
הבירה.
_x000D_
בתוך כך אנו עוזבים את הנעשה בביתו של אחשורוש, ועוברים לתאור מוצאה של אסתר:
_x000D_
המוני הגולים של גולת יהודה לא הורשו לגור באותו מרכז שלטוני, שהיה מיועד לאצילים ולחשובים. הם גרו בעיר שושן בלבד. רק מרדכי הורשה לגור בקרית המלוכה, בשושן הבירה, בשל יחוסו ומעמדו המיוחד: "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני" (ב', ה'). השלטונות הכירו במעמדו של מרדכי, והוא קיבל רישיון לגור באותו אזור שנאסר למגורי היהודים. "איש יהודי היה בשושן הבירה", רק איש יהודי אחד ויחיד היה גר בשושן הבירה.
_x000D_
בהמשך המגילה מסופר כיצד נלקחה אסתר לארמונו של המלך אחשורוש ונבחרה למלכה. והנה, קפץ על היהודים רוגזו של הצורר העמלקי, המן בן המדתא האגגי. זה האחרון הצליח לשכנע את המלך להוציא כתב מלכותי שהתיר את דמם של יהודי ממלכת אחשורוש. כיצד מתארת המגילה את פרסומו הרשמי של הצו הממלכתי?
_x000D_
"הרצים יצאו דחופים בדבר המלך, והדת ניתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה" (ג', ט"ו).
_x000D_
אישורו הרשמי של הצו על גורל היהודים, ניתן בטירת המלוכה, בשושן הבירה. לעומת זאת החוק החדש השרה מצב של מבוכה בשושן, שהרי שם היה מקום הריכוז היהודי.
_x000D_
מרדכי שמע על מזימת הרשע שנרקמה בארמונו של אחשורוש. כאחד מאישי השלטון נודע לו מה שלא נודע לשאר יהודי הממלכה (אלשיך). והוא מזדרז להביא את דבר הפורענות לידיעתם של בני עמו.
_x000D_
משנודע הדבר לאסתר, היא מטכסת עצה עם מרדכי כיצד לקדם את פני הרעה הממשמשת ובאה. היא מציעה להכריז על צום ותשובה של העם שבמהלכו תנסה להפגש עם המלך. מרדכי מקבל את הדברים. ככתוב במגילה:
_x000D_
"ויעבור מרדכי, ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר" (ד', י"ז).
_x000D_
את מה עבר מרדכי ולהיכן?
_x000D_
שאלה זו נשאלה במסכת מגילה. בין התשובות המופיעות בגמרא נאמר ש"עורקמא דמיא עבר" (מגילה ט"ו). כלומר, הוא עבר על פני תעלת מים.
_x000D_
מדבריו של רש"י המפרש במקום אחר (מגילה כ"ח, ב') ש"עורקמא דמיא" היא שלולית של מים מכונסים. מדובר אם כן בתעלת מים מלאכותית שנחפרה סביב מרכז השלטון של אחשורוש, תעלה המפרידה בין שושן הבירה, הארמון, לשושן העיר. את אותה תעלת מים עבר מרדכי כדי להודיע לעם על גזירת שלשה ימים של צום.
_x000D_
*           *           *
_x000D_
מאוחר יותר נתלה המן, אסתר המלכה מבקשת לשנות את הצו המלכותי המתיר את דמם של כל יהודי פרס. ניתנת הוראה חדשה: "הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים בדבר המלך, והדת נתנה בשושן הבירה… והעיר שושן צהלה ושמחה" (ח', י"ד-ט"ו).
_x000D_
שוב אנו רואים כיצד אושר הצו ב"שושן הבירה", והדבר גרם לגלי שמחה בקרב היהודים שישבו ב"עיר שושן", שצהלה ושמחה…
_x000D_
ואז מגיע יום י"ג באדר, היום אשר "שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" (ט', א').
_x000D_
וכך התחולל המהפך: "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש, את פרשנדתא ואת דלפון וגו' עשרת בני המן בן המדתא צורר היהודים הרגו". אלה התגוררו, כמובן, בקרית המלוכה, בשושן הבירה.
_x000D_
באותו יום הובא מספרם של הרוגי שושן הבירה לפני המלך ויאמר המלך לאסתר המלכה: בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד 500 איש. ואת עשרת בני המן. בשאר מדינות המלך מה עשו? ומה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש (ט', י"ג).
_x000D_
אסתר מבקשת מאחשורוש ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום, ואת עשרת בני המן יתלו על העץ.
_x000D_
אחשורוש נעתר לבקשה זו. "ותנתן דת בשושן. ויקהלו היהודים גם ביום ארבע עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש" מתייחס רק לעיר שושן. זהו צו מיוחד שיצא הפעם בעיר שושן. ויקהלו היהודים אשר בשושן גם ביום ארבעה עשר לחדש אדר ויהרגו בשושן שלש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם.
_x000D_
והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ונוח בחמשה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה.

_x000D_