מצוות ארבעת המינים היא מצווה מיוחדת לחג הסוכות, ויש לקיימה בהידור גדול. התורה קושרת את השמחה של חג סוכות למצוות נטילת ארבעת המינים (או כפי שנקראת בקיצור: 'נטילת לולב'), כפי שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹּת תמרים וענף עץ עבֹת וערבי נחל, ושמחתם לפני ה' אלֹקיכם שבעת ימים" (ויקרא כ"ג, מ'). מהו הקשר בין מצוות נטילת ארבעת המינים לחובת השמחה בסוכות?
_x000D_
הרבה שמחות יכול אדם לחוות בחייו. יש מהן שחולפות כעבור שעה קלה ויש שהן שמחות מתמשכות. יש שהן שטחיות ויש כאלו החודרות לרבדים העמוקים ביותר של הנפש. שמחה המקיפה את כל אישיותו של האדם ויורדת עד למעמקי נשמתו, היא שמחת כפרת החטאים.
_x000D_
העיר ירושלים הייתה מוקד לשמחה ולששון לכל הארץ, כפי שנאמר: "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהילים מח, ג). ירושלים היא מקור הקדושה ומקור עצום ליראת שמיים, לרוח טהרה ולדעת אלוקים. כיצד היא נהייתה גם סמל לששון לכל הארץ?
_x000D_
אדם נכנס לבית המקדש כשעל ליבו רבצה סאת עוונות. הקריב קורבן והתכפר לו, ויצא נקי מן העול המעיק. היש מאושר ושמח ממנו? זו הסיבה שבגינה הייתה ירושלים "משוש כל הארץ".
_x000D_
אומנם היום אין לנו בית מקדש ולא כהן מכפר, אולם עיצומו של יום הכיפורים מכפר גם בימינו, וכיון שזכה אדם לכפרה, יש לו סיבה לשמוח עד אין קץ. ולא עוד, אלא שהקורבנות מכפרים רק על השגגות, ואילו כפרת יום הכיפורים מכפרת גם על הזדונות; נמצא שביום הכפורים ישנה סיבה לשמחה יתרה.
_x000D_
בכל חטא שחוטא האדם מעורב גורם התעלמות מהקדוש ברוך הוא. לרגע נדמה לחוטא שעין של מעלה אינה רואה אותו, ולכן יכול הוא לעשות את מעשיו במחשך. על עוון הסתר הפנים מצידו של האדם, מגיב הקדוש ברוך הוא בהסתרת פניו ממנו. על תופעה זו מצר דוד המלך: "הסתרת פניך, הייתי נבהל" (תהילים ל, ח).
_x000D_
אם על ידי כפרת עוונותיו זוכה אדם לשוב ולהתקשר עם בוראו, אין לך מאושר ממנו. מהחשכה ומהאפלה שבה שקע האדם בשל חטאיו, מפציעה אלומת אור של סליחת העוון, שאין כמוה להגברת השמחה. על כך אומר דוד המלך: "אור זרֻע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהילים צז, יא).
_x000D_
ברוח זו נוכל להבין את הקשר בין מצוות נטילת לולב לבין השמחה שבחג הסוכות. הרבה רמזים נאמרו בפי חכמינו ז"ל אודות ארבעת המינים. אחד מהם הוא האמור במדרש (ויקרא רבה ל, ט):
_x000D_
"פרי עץ הדר" – זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהילים קד, א): "הוד והדר לבשת".
_x000D_
"כפות תמרים" – זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהילים צב, יג): "צדיק כתמר יפרח".
_x000D_
"וענף עץ עבות" – זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (זכריה א, יא): "העֹמד בין ההדסים".
_x000D_
"וערבי נחל" – זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו (תהילים סח, ה): "סֹלו לרֹכב בערבות".
_x000D_
חכמינו ז"ל רמזו לנו שבאמצעות ארבעת המינים אנו לוקחים כביכול את הקדוש ברוך הוא. מצווה נפלאה זו הינה דרך נשגבה של דבקות בבורא.
_x000D_
גם ב"יהי רצון" הנאמר לפני נטילת לולב מזכירים אנו כי ארבעת המינים הינם "אותיות שמך המיוחד". במינים אלו מצויים רמזים לקדוש ברוך הוא, ובלקיחתם אנו מתקשרים עימו.
_x000D_
המכנה המשותף שבין מחילת העוונות לנטילת הלולב הוא בשורת ההתקשרות המחודשת עם הקדוש ברוך הוא. התקשרות זו מולידה שמחה פנימית עמוקה, וכפי שנאמר (תהילים קמט, ב): "ישמח ישראל בעֹשיו, בני ציון יגילו במלכם".
_x000D_
מהכתוב "זה קלי ואנוהו" למדו חכמים שיש לקיים את מצוות ה' בהידור. על כן ראוי לקנות ארבעה מינים יפים ומהודרים: אתרוג נקי מכתמים עם הרבה בליטות ושקיעות ופיטם שלם; לולב לח וירוק, יפה וזקוף; הדסים לחים וירוקים ולא יבשים, בעלי עלים משולשים; ערבות שהענף שלהן אדום והעלים ירוקים ולחים, וראוי שיהיו ערבי נחל, כלומר ערבות שגדלו על שפת נחל. 
_x000D_
ארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות רומזים לארבע קבוצות של בני אדם: אלו שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים, אלו שיש בהם אחת ממעלות אלו ואלו המשוללים מכל מעלה. בכל ימי חג הסוכות המינים נאגדים יחדיו, כסמל לאחדות ישראל, וכאות לקשרי הגומלין החייבים לשרור בין אלו לאלו. מעלת האחדות היא כה גדולה עד שהקדוש ברוך הוא ייחד מצווה הרומזת על יקרתה.
_x000D_
הניסיון מלמדנו כי לא ניתן להגיע לאחדות אמיתית בין הבריות אלא על ידי סילוק מוקדם של הגורמים לפירוד. התרוממות מעל הקטנוניות; מעל הקנאה, התאווה והכבוד, רק היא מסוגלת להוביל לאחדות. רק המתעלה מעל נגיעות אישיות, הוא המסוגל לחיות באחווה עם הזולת.
_x000D_
בפרט זה גדולה סגולת יום הכיפורים למחות מליבו של האדם סממנים בלתי רצויים אלו. ביום קדוש זה זוכה האדם להיטהר מחיידקי האנוכיות, ובכך הוא יכול להתקרב אל הזולת ולהתאחד עימו.
_x000D_
כשם שסילוק הנגיעות האנוכיות מוביל אל האחדות, כן הוא מוביל גם אל השמחה. האנוכיות הרואה את האדם במרכז, היא המפריעה לקרבת הדעת שבין הבריות, והיא זו המונעת מן האדם לשמוח באמת. התחושה האנוכית שחש אדם כאילו הכול "מגיע לו", היא שורש פירוד הדעות בין בני אדם, והיא גם המפריעה לאדם לשמוח, שהרי תמיד "מגיע לו" הרבה יותר. רק מי שמעבד את מידותיו ומדגיש פחות את עצמיותו, תשרור השמחה במעונו, והוא יוכל לחיות באחווה עם הבריות.
_x000D_
הקרבה אל השכינה, האחדות בישראל והשמחה – שלושתן קשורות ואחוזות זו בזו בקשר בל יינתק. ההתקשרות לבורא מובילה אל האחדות, והאחדות מובילה לקרבת השכינה.
_x000D_
נחשף לפנינו מעגל נהדר של שלמות, מעגל שבתוכו משולבים התשובה מהחטא עם אחדות ישראל. במעגל זה צמודות טהרת המידות ושמחת הלב, וכולן כאחד נועדו למען עם ישראל, המתקרב לבוראו בימים אלו.

_x000D_