סיסרא וחילו החזק
_x000D_
סיסרא הגיבור, אמיץ היה ובעל כוח עצום, בלתי ניתן לתיאור. כאשר היה מרעים בקולו על חיית השדה, היא לא היתה מוצאת עוז בנפשה למוש ממקומה, אלא היתה עומדת עד אשר ניגש לתופסה. היה נעמד מול חומת האויב, מרעים בקולו החזק – והחומה היתה קורסת!
_x000D_
כאשר היה יורד לרחוץ בנחל הקישון, היה מעלה בזקנו כמות של דגים שהיתה מספיקה לסעודתם של אנשים לא מעטים.
_x000D_
כבן שלושים כבר כבש את כל העולם בכוחו.
_x000D_
במלחמה נגד ישראל לא הסתמך סיסרא רק על כוחו האדיר. הוא יצא למלחמה ועימו תשע מאות רכב ברזל, וארבעים אלף ראשי גייסות. ארבעים אלף מפקדים שתחת פיקודו של כל אחד עמד גייס שלם! צבא אדיר! מיליוני חיילים!
_x000D_
מלחמותיו של סיסרא היו קצרות… שלוש שעות… ארבע שעות… כשהגיעה השעה השישית, והוא לא חזר, החלה אמו לדאוג! "מדוע בושש רכבו לבא" (שופטים ה', כ"ח), "בושש" – בא שש?
_x000D_
יבבות ודמעות
_x000D_
באותה שעה נעתקו מפיה מאה יבבות ונשרו מעיניה מאה דמעות.
_x000D_
לכאורה, למי איכפת מדמעותיה של אם סיסרא, אמו של מי שביקש להשמיד להרוג ולאבד? בנה המושחת נלחם בישראל ומצא את מותו, והיא מייבבת… מדוע הדבר נוגע לנו?
_x000D_
אלא שבשמים עמד מלאך וספר כל יבבה ויבבה. היא יבבה, והוא רשם:
_x000D_
"פעם אחת!" יבבה שוב – "פעם שניה!" עד שהגיע למאה יבבות. מניין זה נרשם לפני הקב"ה. עד היום עלינו ליצור זכויות שמיימיות כנגד אותן יבבות – מאה תקיעות נגד מאה יבבות של בכי.
_x000D_
ואילו יבבות היו אלו? האם היו אלו יבבות טהורות, הנובעות מלב חם של אם יהודייה? ההיפך הגמור! אם נתבונן בדברי הנחמה אשר הרעיפו שרותיה של אם סיסרא על ראשה, נוכל לעמוד בקלות על טיבן של היבבות עצמן.
_x000D_
דבורה הנביאה מתארת בשירתה את דבריהן: "הלא ימצאו יחלקו שלל, רחם רחמתים לראש גבר, שלל צבעים לסיסרא, שלל צבעים רקמה, צבע רקמתים לצוארי שלל" (שופטים ה', ל'). נחמתה של אם סיסרא היתה שבוודאי ניצח בנה יקירה את עם ישראל, הרג את טובי בחוריו, שלל את שללם, וכעת הוא עסוק בחלוקתו. עתה הוא נוטל את בנות ישראל הצנועות, (שם) "רחם רחמתיים לראש גבר!"
_x000D_
יבבותיה של אם סיסרא היו יבבות של שחיתות! במקום לרחם על בנות ישראל המעונות, במקום לחוס ולבכות על בחורי החמד אשר נשפך דמם כמים על ידי בנה האכזר, היא מייללת ומייבבת על בנה המאחר לשוב… אולם למרות כל זאת, כוחן של יבבות אלו היה כה עז והותיר את רישומו בשמי מרומים עד שהן מהוות סכנה לכלל ישראל. בכל שנה עלינו ליצור מסך מגן של תקיעות שופר שמקורן בקודש פנימה והן מסוככות עלינו ומגינות מהקטרוג של אותן יבבות.
_x000D_
דאגה רוחנית
_x000D_
כמה אמהות יהודיות עמדו על יד החלון במשך אלפי שנות קיומו של עם ישראל, והזילו דמעות על בניהן שיצאו לחזית הקרב וטרם שבו? כמה נערי ישראל כשרים וטהורים נמצאים בחזית המלחמה, ולב אמותיהם יוצא מדאגה לשלומם, כשיבבה חנוקה בגרונן? ואותם בנים לא יצאו לחמוס או לבוז, אלא לעמוד ולהקהל על נפשם ועל נפש עמם!
_x000D_
ויותר מכך, אם בכיה של אם המתחננת על שלומו של בנה, על שלומו הגשמי ועל חייו, כה יקר וחשוב לפני כסא הכבוד, על אחת כמה וכמה כשדמעה נובעת מלב מורתח, אשר אין בו אלא שאיפה אחת ויחידה – לנחת יהודית אמיתית…
_x000D_
זעקה ותחינה של אמא על רוחניות, על קדושה, על טהרה, על גידול הבנים לתורה, למצוות ולמעשים טובים – בוודאי אין להן ערוך! היא מזעזעת עולמות עליונים ונהרות של עזרה מושפעים לעולם בזכותה! 
_x000D_
"קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת!" (תהלים קמ"ה, י"ח) הקב"ה קרוב ואוזנו כרויה לשמוע את שוועתם ואת תחינתם של כל בריותיו, אך תנאי אחד קיים: שתהיה הקריאה באמת, מעומק הלב, בכוונה טהורה ונכונה!
_x000D_
לב של אם
_x000D_
כאשר סיסרא יצא למלחמה נגד עשרת אלפי איש מבני נפתלי ומבני זבולון, האם הטיל אי מי ספק, ולו הקל שבקלים, בתוצאות המערכה? האם היה מאן דהו אשר העז להעלות על דל שפתיו רעיון איוולת דוגמת ניצחון אפשרי של קומץ החיילים היהודיים על הצבא האדיר של סיסרא: ודאי שלא!
_x000D_
אמו של סיסרא, כפי הנראה, לא היתה יוצאת מן הכלל… סביר להניח כי כאשר העניקה לו את ברכתה, לא היתה מוטרדת כלל בדאגה לשלומו…
_x000D_
היא ידעה היטב את עצמתו הצבאית של בנה ושל מחנהו, והיתה משוכנעת כי ישוב כשכתר הניצחון לראשו!
_x000D_
גם כאשר איחר סיסרא לשוב, קשה להניח כי העלתה אמו על דעתה אפשרות של תבוסה… הלא שרותיה ניחמוה באומרן כי עסוק הוא בביזת ישראל. לכל היותר אולי  חששה ממארב בלתי צפוי, אשר עיכב את ההכרעה בשעות ספורות, אבל על מפלה מוחצת? על כישלון נחרץ? על אובדן כל הצבא האדיר ובנה הגיבור בראשו – על כך בוודאי לא חשבה!
_x000D_
למרות כל זאת, אף שבטוחה היתה אם סיסרא למעלה מכל ספק בניצחונו של בנה, מכל מקום, כאשר איחר, היא יבבה… אמנם השכל יכול היה להכריז בוודאות כי ניצח, אולם הלב, לב של אמא, נותר דואג!
_x000D_
נכון, הוא ניצח! הוא בוודאי ניצח! אבל… למה הוא מאחר?
_x000D_
עורו ישנים
_x000D_
אנו מגיעים ליום הדין סמוכים ובטוחים שה' יעשה לנו נס ויוציא את משפטנו לאור. אנו יודעים כי נתונים אנו בידיו של אבינו שבשמים האוהבנו אהבת אב. אולם אחרי הכול… הרי אנו מכירים את מצבנו… כדוגמת אמו של סיסרא הלב דואב, הלב חושש. למען אותו לב באות התקיעות ומחזקות את הקשר לבורא.
_x000D_
קול השופר מכריז: "עורו ישנים, הקיצו! אל לנו להיות רגועים ושלווים. נשמע את קולות השופר, נשחזר במוחנו את בכיותיה של אם סיסרא, ונזכור שלאף אחד אין ביטוח… גם סיסרא היה בטוח שהוא יוצא לקרב קצר וחוזר מיד, אך ברגע אחד הכול התהפך.
_x000D_
כמה דמעות צריכים אנו לשפוך על אף ביטחוננו? איזו יבבה צריכה לבקוע ולעלות מקורות ליבנו בראש השנה!

_x000D_