כבר קרה לכם שהתעוררתם בבוקר רגיל, והכל היה נראה שחור?
_x000D_
אמנם, שום דבר לא השתנה מאתמול, הכל נשאר כמו שהיה, שום מקרה מיוחד לא קרה. לא התבשרתם, חלילה, בבשורה רעה, ולא, גם לא גיליתם ששכחתם משהו חשוב.
_x000D_
סתם יום של חול שגרתי, שהתחיל על צד שמאל, ללא שום סיבה נראית לעין. הייתם ממורמרים, הרגשתם דיכאון. אפילו האיש האדום שברמזור הצליח להרגיז אתכם.
_x000D_
כשהלכתם לישון, רציתם רק לעצום עיניים ולא לראות את העולם שהיה כל כך רע אליכם היום. חיכיתם למחר, אולי הוא יהיה מואר יותר.
_x000D_
אך זה לא קרה.
_x000D_
* * *
_x000D_
ואולי גם קרה לכם הפוך. קמתם בסתם יום של חול, והכל היה מואר. חשתם שהלב שלכם מלא שמחה, סיפוק, רצון לעשות. הכל מסביב האיר לכם פנים, ואתם הארתם לכולם.
_x000D_
אפילו האיש שעלה לאוטובוס, דחף את כולם, דרך לכם על הרגל והתיישב על שני הכיסאות הבודדים שנשארו פנויים, לא הצליח להרגיז אתכם. נשארתם רגועים ומרוצים, היה לכם טוב.
_x000D_
הלכתם לישון בסיפוק, חשתם מלאי אנרגיה ורצון לעשות עוד משהו.
_x000D_
אם הרגשתם כך, אתם בוודאי יודעים על מה אני מדבר.
_x000D_
* * *
_x000D_
אפשר לתת לתופעה הרבה פרשנויות. קחו לדוגמה את שלל תחזיות האסטרולוגיה המיטיבות לנבא ימים שחורים וימים יפים, ימים של הצלחה וימים של כישלון. ללא ספק, הרעיון יכול להיות אמיתי, אלא שבתחום שהשרלטנות חוגגת בו, קשה לקבל ברצינות תחזית דמיונית זו או אחרת.
_x000D_
ניתן להשאיר את הדברים גם בתחום הגופני, לשייך את התחושות לחילופי הורמונים, המשפיעים על הגוף ועל הנפש גם יחד.
_x000D_
בוודאי שיהיו עוד רעיונות, כל אחד מהם יכול להוות פתרון. אבל אולי כדאי ללכת לשורש. לראות מה יש ליהדות לומר על כך.
_x000D_
* * *
_x000D_
חייקל שואב המים דפק על דלת ביתו של הרבי וביקש להכנס ולהביא את כמות המים היומית.
_x000D_
"מה שלומך, חייקל?" שאל הרבי בהתעניינות.
_x000D_
"מוטב שלא תשאל, רבי", נאנח חייקל בכבדות, בתוך כדי שהוא מניח את הדליים הכבדים על הארץ. "קשה, קשה, החיים לא פשוטים".
_x000D_
"מה קורה חייקל? ספר לי!" ביקש הרבי בכנות.
_x000D_
חייקל פתח את סגור לבו: "רבי, שערותי לבנות, אני כבר לא צעיר, הגוף כבר לא מה שהיה. בקושי אני גורר את עצמי, סוחב על כתפי את דליי המים הכבדים, עובר מבית לבית עייף ומותש. התושבים אינם ממהרים לשלם את שכרי, דוחים אותי בלך ושוב".
_x000D_
"כשאני מגיע הביתה, לאחר שסבבתי בין כל בתי העיירה, אני מרגיש מפורק, אין לי כוח לזוז. ואז זוגתי שתחיה זקוקה לעזרתי. חולנית היא המסכנה, בקושי עומדת על רגליה, ואני צריך להיות לה לסעד ולעזר. ממש קשה, רבי".
_x000D_
"והילדים, אוי הילדים, חשבתי שיהיה לי נחת מהם לעת זקנה, שיבואו לגור לידי ויעזרו לנו קצת. אבל הם גרים רחוק, רחוקים מהעין ורחוקים מהלב. מדי פעם שולחים מכתב קצר ומתלוננים על הצרות שלהם, חושבים שהחבאתי משהו מתחת לתנור, שאוכל לתמוך בהם. קשה, קשה מאוד, רבי!"
_x000D_
הרבי ניחם אותו בדברים, דיבר על ליבו וחיזק את רוחו. חייקל יצא כשהוא מעודד.
_x000D_
כעבור יומיים, הגיע חייקל.
_x000D_
"מה שלומך היום, חייקל?" התעניין הרבי בכנות.
_x000D_
זמירות חדשות נשמעו הפעם:
_x000D_
"ברוך השם, רבי, ברוך השם יום יום. תראה, אני כבר לא כל כך צעיר, ובכל זאת אני עובד כמו אדם צעיר. כל יום אני סוחב על כתפי את דליי המים הכבדים, עובר מבית לבית במרץ ועושה את מלאכתי נאמנה. התושבים מתייחסים אלי יפה, ברוך ה'. אמנם לא תמיד משלמים בזמן, פעם יש ופעם אין, אבל אפשר להבין אותם".
_x000D_
"אחרי הצהרים אני מגיע הביתה, אמנם קצת עייף, אבל יש לי כוח לעזור לזוגתי שתחיה. לאחרונה היא לא מרגישה כל כך טוב, אבל יכול להיות הרבה יותר גרוע. יש אנשים בגילה שכבר אינם מתפקדים. לא מתלוננים, רבי".
_x000D_
"והילדים, ברוך השם, כל אחד עסוק בשלו. אין להם אפילו זמן לקפוץ לבקר. ככה זה בחיים. הם לפחות מתעניינים, שולחים מכתבים ודורשים בשלומנו, הם לא שכחו אותנו".
_x000D_
"ברוך השם, רבי, טוב שאפשר לקום בבוקר. ולעשות את מלאכתנו נאמנה".
_x000D_
שום דבר לא השתנה ביומיים האלו, ובכל זאת, הכל שונה כל כך. תשובתו של חייקל שלשום, ותשובתו היום.
_x000D_
על כך אמרו חז"ל (ראש השנה ט"ז): "אדם נידון בכל יום. שנאמר: 'ותפקדנו לבקרים'. (איוב ז').
_x000D_
אמנם, ראש השנה הוא יום הדין, ובו נקבע גורלו של האדם בשנה זו. אבל על כל יום ויום קיימת השגחה פרטית מיוחדת, איך ירוויח האדם את לחמו, איך הוא ירגיש באותו יום וכיצד הוא יתמודד עם המקרים הקורים לו.
_x000D_
גורלו של האדם מוכרע בשמים בכל יום מחדש. בהחלט ייתכן שאותה עבודה שאתמול נראתה לו נפלאה ונוחה, תיראה לו היום מטרידה וקשה. אותה משכורת שסיפקה אותו כמשכורת מכובדת, תיראה לו פתאום כלא הוגנת ולא מספקת.
_x000D_
מה שהיה טוב אתמול, לא בהכרח יהיה טוב מחר, ומה שרע היום, לא חייב שיימשך גם למחר. כל יום וההשגחה שלו. האדם נידון בכל יום.

_x000D_