כשחזקיהו עלה לשלטון הוא היה בן עשרים וחמש שנה. באופן מיידי הוא פתח במהלך נרחב לטיהור כל סממן של אלילות שהיה בארץ יהודה, עד שהכתוב מעיד עליו: "בד` אלוקי ישראל בטח, ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו" (מלכים ב`, י"ח, ה`). הוא פתח את דלתות בית המקדש שננעלו על ידי אחז אביו. עבודת הקודש במקדש חזרה לסידרה. הוא נעץ חרב בפתח בית המדרש, והוציא צו מלכותי שלפיו: `כל מי שלא יעסוק בתורה יידקר בחרב`.
_x000D_
עם ישראל נענה לקריאה והתחיל לעסוק בתורה במרץ רב. כעבור זמן שלוחי המלך בדקו וגילו כי מדן ועד באר שבע, מגבת ועד אנטיפרס כולם, כולל הילדים הקטנים, בקיאים אפילו בהלכות טומאה וטהרה הקשות והמורכבות.
_x000D_
המהפך הרוחני האדיר השפיע על הפרנסה. השדות הנטושים הופכים לשדות בור ומחיר התבואה מרקיע שחקים. כל משפחה מותירה לעצמה עגלת בקר ושני צאן בלבד לסיפוק תצרוכתה. העם כולו השקוע בעמל התורה, בוטח בקב"ה שיספק את כל מחסורו ויגן עליו מפני האויבים.
_x000D_
כאשר סנחריב מלך אשור שכבש את מלכות ישראל, ממשיך במסע כיבושיו ומתקרב לירושלים, נוקט חזקיהו את שיטות אביו, ומשגר לו שוחד ממוני בתקווה כי בכך ימנע את כיבוש ירושלים. אך סנחריב אינו מוותר על כיבושה של בירת מלכות יהודה. הוא מתקרב אליה עם צבא אדיר, שמספר מפקדיו בלבד מגיע ל-185 אלף איש.
_x000D_
סנחריב משגר את שליחו רבשקה, יהודי מומר, לשכנע את חזקיהו להיכנע ללא תנאי. ברם, חזקיהו בוטח בבורא שלא ייתן לירושלים ליפול בידי סנחריב. רבשקה מבטיח לעם ישראל חיי עושר ורווחה אם רק יפתחו את שערי העיר לפני צבא סנחריב.
_x000D_
לחזקיהו מתעוררת אופוזיציה מבית בראשות שבנא הסופר המנסה לשכנע את העם להיכנע לסנחריב ולמרוד במנהיגותו של חזקיהו. ואמנם, המציאות בשטח מוכיחה כי אין לעם ישראל כל סיכוי מול צבא סנחריב. רק כניעה טוטאלית וקבלת שלטונו של סנחריב מסוגלת אולי להציל את העם מכיליון.
_x000D_
רבשקה מודיע בלעג כי הוא מוכן להעניק לחזקיהו במתנה אלפיים סוסי מלחמה, אם הוא ימצא רוכבים שיוכלו להשתמש בהם. הוא ידע כי לירושלים הנצורה אין כל אמצעים צבאיים להילחם בצבא אשור האדיר. מלך אשור עצמו, הניצב מול חומות ירושלים, מתקשה להבין על מה ולמה היה צורך להזעיק צבא כה אדיר כדי לכבוש עיר כה קטנה וחלשה.
_x000D_
אך חזקיהו ממשיך בשלו. בעיצומו של המצור האשורי על ירושלים חוגג עם ישראל את ליל הסדר כהלכתו, אוכל את קרבן הפסח ושר את ההלל הגדול. חזקיהו עצמו עולה על משכבו כמדי לילה בבטחון גמור בה`. הוא מותיר את המלחמה לקב"ה. ואכן, באמצע הלילה יוצא המלאך גבריאל ומכה את כל מפקדי צבא אשור: "וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים" (מלכים ב`, י"ט, ל"ה).
_x000D_
בניגוד לכל הסיכויים עומד חזקיהו כצור איתן מול תביעת הכניעה מבית ומחוץ וזוכה לראות בנס הגדול של מפלת סנחריב.
_x000D_
מאות שנים לאחר מכן, בשלהי תקופת בית המקדש השני, שוב עומדת ירושלים בפני סכנת כיבוש. הפעם מדובר בצבא הרומי האדיר, בהנהגתו של טיטוס.
_x000D_
בניגוד לימי חזקיהו, התנאים הצבאיים בעיר שונים עתה לחלוטין. ירושלים היא עיר מבוצרת, כמעט בלתי חדירה. מוקפת בשלוש חומות שכל אחת מהן עבה ויציבה מחברתה. בתוככי העיר מתבצר צבא חזק של רבבות לוחמים אמיצים, גיבורים, בעלי תעוזה ותחכום, המוכנים להילחם בחירוף נפש למען הגנת העיר. אין לתושבי העיר הרבים כל בעיה לעמוד מול מצור ממושך. הם הקימו מחסני מזון אדירים היכולים לספק את כל תצרוכת התושבים למשך עשרים ואחת שנים. אין סיכוי כלשהו שצבא זר, גדול וחזק ככל שיהיה, יוכל להתמיד במצור פרק זמן כה ממושך.
_x000D_
אכן, במבט לעתיד מתברר, כי כיבוש ירושלים היה משימה בלתי אפשרית. צבא טיטוס צר על העיר במשך כשלוש שנים, ללא יכולת להבקיע את חומותיה. צבא הבריונים של ירושלים עשה שמות במחנה הרומאי וקטל רבבות מחייליו.
_x000D_
ואמנם, לולא ששרפו הבריונים את מחסני המזון האדירים, כדי לאלץ את העם לצאת ולהילחם, לא היה סיכוי לטיטוס ולחייליו לכבוש את העיר המבוצרת.
_x000D_
עימות קשה המתנהל בין מנהיגי הבריונים לבין מנהיגיה הרוחניים של העיר ובראשם יוחנן בן זכאי:
_x000D_
אמרו להם החכמים לבריונים: נלך ונעשה שלום עמהם. ולא הניחום! אמרו להם הבריונים:
_x000D_
נצא ונעשה מלחמה עמם. אמרו להם החכמים: לא יסייעו לנו מן השמים לנצחם.
_x000D_
לבסוף נאלץ רבן יוחנן בן זכאי לצאת מהעיר בדרכי עורמה, כדי להציל את יבנה וחכמיה, מאחר שעתידה ירושלים להחרב.
_x000D_
*
_x000D_
היו אלו שני מנהיגים בשתי תקופות קשות של העם. במבט ראשון נראה שהניגוד ביניהם עולה על המשותף. מצד אחד, חזקיהו המלך, העומד ללא אמצעים צבאיים מול צבא אדיר וחזק, שאין לו כל סיכוי להתמודד מולו, ובנוסף הוא מנהל מאבק מול אופוזיציה פנימית הקוראת לו להיכנע ללא תנאי. ומהצד השני ניצב רבן יוחנן בן זכאי, שלרשותו עיר בצורה, צבא לוחמים נועז, המסוגל להתמודד מול מצור רומאי ממושך, ועם כל זאת הוא דוגל בכניעה ללא תנאי ומנהל מאבק ממושך מול הבריונים הקוראים למלחמה. היש ניגוד גדול מזה?
_x000D_
התשובה היא: לעם ישראל יש חוזה עם הקב"ה שנחתם במדבר סיני, בעת שקיבל העם את תורת הנצח: "אם בחוקותי תלכו… ונתתי שלום בארץ… ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כ"ו, ג`-ז`). כאשר עם ישראל צועד בדרכי הבורא, אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. ומכלל הן נשמע: לאו, חלילה.
_x000D_
חזקיהו המלך ידע כי לאחר המהפך הרוחני האדיר שהתחולל באומה הישראלית, הגנתה על ידי הבורא מובטחת. אמנם מול חומות ירושלים ניצב צבא בן מיליוני חיילים, אבל מול הגנת הבורא החופפת על העיר האהובה והמוגנת בחומות התורה, אין מעצור.
_x000D_
רבן יוחנן בן זכאי היה מודע למצבו הרוחני הירוד של העם, למלחמת האחים הקשה המתנהלת בתוככי המחנה ולשנאת חינם המכלה כל חלקה טובה. הוא ידע כי במצב זה, אין ערך לחומות בצורות, אין משמעות לצבא חזק ואין קיום לאוצרות מזון גדושים. ברגע שבו הגדיש עם ישראל את סאת חטאיו נגזר עליו חורבן.
_x000D_
בסיס ההנהגה של שני גדולי האומה היה זהה, כי רק לומדי התורה ועמליה, הם הבסיס האיתן שעליו נשענת האומה הישראלית מאז היתה לעם.

_x000D_