עשר המכות שנחתו על פרעה ועל עמו במשך שנה שלמה, לא היו אקראיות. אילו היתה מטרתן לשחרר את בני ישראל משעבוד מצרים ותו לא, די היה במכה אחת שלא תסור עד לשבירת עקשנותם, כאב שינים למשל… אולם המכות שימשו למטרה נוספת, ארוכת טווח: לחנך את העם המזדכך ב"כור הברזל" ולהחדיר ללבו לקחי אמונה.
_x000D_
פרעה כפר במציאות ה`, בהשגחתו ובשליטתו, ואז באו המכות וטפחו על פניו. הוא למד בדרך הקשה כי הבורא הוא שליט בכל חלקי הבריאה: בים, באויר וביבשה, והוא מנהיג את עולמו בהשגחה מדוקדקת: מפלה ומבדיל בין עז במקנה מצרים לבין עז במקנה ישראל, עוצר את המכות על גבול ארץ גושן היהודית ומחולל בטבע שינויים מהפכניים כרצונו: אש ומים בלולים יחדיו במכת ברד, יום הופך לחשיכה עבותה ועוד.
_x000D_
בני ישראל זכו לצפות במסכת ססגונית ומרהיבה של "הוכחות" לאמונה. להיות שותפים לחזיון חד פעמי של אותות ומופתים באדמת בני חם.
_x000D_
אולם בכך לא היה די.
_x000D_
היכן הושלמה `ההוכחה החינוכית` של העם הנבחר? היכן קיבלו את `תעודת הגמר` של `בית הספר לאמונה`? – בים סוף.
_x000D_
לשם כך היה עליהם לעבור נסיון נוסף. בים התעלה העם להכיר את יד ה`.
_x000D_
הלקח נטבע בנפשותם ע"י חוויה מזעזעת ומרוממת כאחד. ברגע של יאוש עמד העם מול הים השוצף, וידע כי אין לו מוצא. לכודים הם מארבע רוחות ובדרך הטבע אבדה תקוותם. אלא שאז הצטווה משה רבינו להרים את מטהו על הים, וברגע אחד השתנה הכל. לנגד עיניהם התחולל הבלתי יאמן. מערבולת בלתי עבירה של מים קיבלה צורה ממושמעת של חופה שקופה. גלים משתוללים נרגעו בן רגע והסתדרו לשנים עשר גזרים, מפלסים דרך לעם הנחלץ מצרה.
_x000D_
חזיון נורא הוד זה רומם את בני ישראל לפסגת האמונה. כולם, מקטנם ועד גדולם, זכו לדרגה עליונה של הכרה בה`, לדרגת נבואה נישאה שאף נביאים גדולים לא זכו לה.
_x000D_
עין בעין הם ראו במוחש את שלטון הקב"ה בבריאה. כאן הגיעה ה`הכשרה` של העם להשלמתה. במעמד קריעת ים סוף הבינו ישראל שגם סדרי הטבע הרגילים מעידים על הקב"ה "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". הם הבינו שגם הקרקע המוצקה שתחת רגליהם – נס היא מפלאי היוצר. גם הנס `השגרתי` של "רוקע הארץ על המים", אינו פחות בחשיבותו מבקיעת הים.
_x000D_
בהכרה זו התעלו ישראל לשלמות מידת הבטחון. מכאן ואילך לא נצרכו עוד לראיות ולהוכחות בצורה של ניסים גלויים. מכאן ואילך הם השכילו ללכת ביבשה כבתוך הים, לראות את יד ה` שבנס הנסתר. אם להשתמש במילים מן המשל, הניסור של סוס העץ פקח את עיניהם לראות מה מושלמת היצירה כשהיא בשלמותה, ובמילותיו של הרמב"ן: "מן הניסים הגלויים והמפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כולה".
_x000D_
מיד לאחר שעברו ישראל את הים, שב הים לאיתנו, חומות המים שבו להיות גלים כחולים, תמימים למראה. אין זכר לטלטלה שטלטלה את האזור.
_x000D_
אבל הלקח – לעולם עומד.
_x000D_
אמנם ניסי יציאת מצרים היו גילויים חד-פעמיים, אבל ניסים נסתרים מציפים עדיין את שגרת חיינו, רועמים בשתיקה. הנוכל להתכחש להם?
_x000D_
נתבונן מעט בניסי ים סוף, בנסים שחדרו למעמקי הלב היהודי והפכו לקנין נצח בנפשם.
_x000D_
כשמתבוננים בפסוקים המתארים את המפלה של המצרים ושקיעתם במצולות ים, נוכחים אנו לראות כי התורה מדגישה יותר מכל את המפלה האדירה שספג דווקא חיל המרכבות המצרי. איזכור הסוס, הרכב והפרשים עולה יחדיו למנין 26 פעם. עניין זה דורש הסבר מיוחד.
_x000D_
לעומת זאת, לגבי אובדן חיל הרגלים המצרי, שהיה הכוח העיקרי של הצבא המצרי, אין תיאור מפורט. גם אובדנו (או הצלתו) של פרעה עצמו – הסמכות העליונה ביותר של האימפריה המצרית – אינו נזכר במפורש בכתובים.
_x000D_
נתאר מעט על פי הכתובים את אשר התרחש באותם ימים:
_x000D_
שלשה ימים עברו מאז שבני ישראל יצאו ממצרים, והנה נודע לפרעה שבעצם עם העבדים ברח, וכלל אינו מתכוון לחזור לעבדותו.
_x000D_
פרעה ומקורביו נוכחו להכיר בטעותם, והבינו שבריחת עם העבדים העברי עלולה לערער את כל שלטון הממלכה. הם גם חששו מהלעג והבוז של האומות המשועבדות תחת שלטון האימפריה המצרית. פרעה מגייס במהירות את צבאו האדיר: "ואת עמו לקח עמו". כמובן, כלל הצבא חיל רגלי ומרכבות תובלה – "וכל רכב מצרים" (שם, ז`) – קשתים, פרשים ועוד.
_x000D_
כדי לזרז את הגיוס, הראה פרעה דוגמה אישית ברתימת המרכבה המלכותית לסוסים – "ויאסור את רכבו".
_x000D_
הצבא המצרי מתקרב, בני ישראל הופכים את מבטם אליו, ואימה גדולה אוחזת בהם.
_x000D_
משה מקבל ציווי מה`: "דבר אל בני ישראל ויסעו… ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו ובפרשיו" (שמות י"ד, ט"ו). עמוד הענן חוצץ בין מחנה מצרים ומחנה ישראל: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". רוח קדים עזה נושבת כל הלילה, הים הפך לחרבה ובני ישראל עוברים בתוכו. כאשר רואים זאת המצרים, הם ממשיכים לרדוף אחריהם לתוך הים. ואז באה המפלה הנוראה:
_x000D_
"ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות". הצבא המצרי שהתגאתה במרכבות המהירות וביכולת התמרון שלהן בזכות שכלול גלגלי המרכבות והסוסים המשובחים, הפך באחת למסורבל ביותר. מרכבות התקיפה שהיו תמיד בראש הכוח התוקף, נפגעו ועצרו את כל תנועת הצבא שאחריהם.
_x000D_
עתה לא נותרה להם כל ברירה: "ויאמר מצרים אנוסה, כי ה` נלחם להם" (שמות י"ד, כ"ה). אך הם לא הספיקו למשוך את מרכבותיהם לאחור והמים שבו לאיתנם, זרמי מים אדירים פרצו משני צידי חומות המים הניצבים כנד, ולמצרים שהיו לכודים בתווך לא נותר פתח הצלה, המערבולת הענקית של זרמי המים האדירים סחפה את כולם למצולות.
_x000D_
היתרון שהיה למרכבות המצריות במהירותן הרבה, הפך להן לרועץ. הרוכבים שקשרו את עצמם כדי שלא לעוף מהמרכבה בדהירת הסוסים, נלכדו בה מבלי יכולת להחלץ – "סוס ורוכבו רמה בים".
_x000D_
בני ישראל שעלו ליבשה חששו שמא חיל המרכבות המהיר יעשה איגוף מעבר למקום בקיעת הים, וישיגם מהעבר השני של הים.
_x000D_
אלא שאז (שמות י"ד, ל`): "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", חיילי מצרים המתים, שרידי המרכבות המנופצות וגוויות הסוסים, נפלטו אל היבשה. החיזיון המדהים נסך תחושת בטחון אף בקרב קטני האמונה שבעם, שזו לו הפעם האחרונה שבה הוא רואה את הצבא המצרי שרדה בו (שמות י"ד, י"ג): "אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". ואז (שמות י"ד, ל"א): "ויראו העם את ה` ויאמינו בה` ובמשה עבדו".
_x000D_
מדוע באמת החליטו פרעה ויועציו לצאת למתקפת רדיפה אחרי ישראל, והרי כבר הוכו קשות בעשר המכות, ונוכחו כי אלוקיהם הגדול של ישראל נלחם עבורם?
_x000D_
יתרה מזאת, הרי הצלת בני ישראל יכולה היתה להתבצע גם ללא השמדת חיילות מצרים בתוככי הים, ואם כך, לשם מה תכנן ה` את קריעת הים ואת השמדת חיילות מצרים, על כל מרכבותיהם וכוחותיהם?
_x000D_
אכן, מצרים ואליליה הוכו קשות. האלילים שייצגו את כוחות הטבע – הובסו, כמו שהבטיח ה` (שמות י"ב, י"ב): "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים", אך יחד עם זאת נותר עוד כוח שהמצרים סגדו לו והעריצו אותו, והוא הצבא המצרי. בזכות צבא אדיר זה הפכה מצרים לאימפרית-על, וגאוות הצבא החזק והמשוכלל הזה היה חיל המרכבות וסוסיו המשובחים. פרעה ועבדיו סברו בטעות שאמנם אלוקי ישראל כוחו רב בעולם הטבע יותר מאליליהם, אך בקרב בין חיילות מצרים לעם ישראל, ודאי הם ינצחו.
_x000D_
לכן, הקשה ה` את לב פרעה ועבדיו, כדי שצבא מצרים ומיטב חילותיו יושמדו באחת. השמדת הצבא המצרי נועדה בעיקר לרומם את ה` לעיני אומות העולם, ובעיקר לעיני בני ישראל. "ה` איש מלחמה ה` שמו – מרכבות פרעה וחילו ירהבים".
_x000D_
הייתה זו מכה ניצחת לסגידה העצמית של מצרים לעוצמת הצבאית, הטכנולוגית והכלכלית. "ואכבדה בפרעה ובכל חילו – וידעו מצרים כי אני ה`".
_x000D_
גם מרים מדגישה בשירתה (שמות ט"ו, כ"א): "שירו לה` כי גאה גאה – סוס ורוכבו רמה בים", אלוקי ישראל גבר על המצרים הגאים ושבר את גאוותם. גאוותם שקעה במצולות ים, כאות לזכרון עולם כי רק לה` נאה הגאווה.

_x000D_