"כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. ואלו הן: פסח, מצה ומרור" (מתוך ההגדה).
קרבן פסח נאכל בצורה מאוד ייחודית. התורה מקפידה שיאכלוהו באופן מאוד מסויים, וכך נכתב: "ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, ומצות על מרורים יאכלוהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש…" (שמות י"ב, ח`-ט`). לאחר ששוחטים את קרבן הפסח והכוהנים מסיימים את סדר עבודתו בבית המקדש, הבעלים חייבים לאוכלו דווקא צלי. לא מבושל ולא אפוי. תלו את הכבש על מוט, הבעירו אש תחתיו, וכך אכלוהו. התורה מדגישה פרט נוסף, שצריך לאכול אותו "על מצות ומרורים", כלומר, שהפסח, המצה והמרור ייאכלו יחד…
"פסח מצה ומרור", הם הממחישים ומבטאים את "משולש הזהב": גירות, עבדות ועינוי.
פסח – הוא הביטוי של הגירות. לגר אין קרקע ואין לו מקום מנוחה. גם הקרבן נצלה בעודו באוויר, אינו תופס מקום בקרקע ולא מתבשל במקומו הטבעי – בסיר…
המצה מבטאת את העבדות. עבד עובד ללא הפסקה, אין לו מנוחה. כך הוא התהליך של עשיית מצה, לשים ולשים את הבצק, ולא נותנים לו לנוח ולתפוח.
המרור, מבטא את העינוי, את המרירות…
"כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו". שלשת הדברים הללו מהווים אבן יסוד בהכרת האומה הישראלית, את הגרות, את העבדות ואת העינוי…
בימינו, בליל הסדר יש רק מצה ומרור אך אין קרבן פסח [נוהגים לעשות זכר לקרבן פסח]. פסח הוא כנגד הגירות – אנו מדגישים שעם ישראל עדיין חי בתחושת גירות, שהרי גם כיום, רוב העם היהודי אינו נמצא בארצו והוא מפוזר בכל קצוות תבל. גם מי שזכה לגור בארץ, אינו מרגיש בטוח עם כל האיומים מבית ומחוץ… אנו עושים רק מצה ומרור, זכר לעבדות ולעינוי…
להשלמת התמונה, נזכיר את עשרת המכות שספג פרעה, ונראה כי הכל מתאים:
אנו אומרים בהגדה: "רבי יהודה היה נותן בהם [במכות מצרים] סימנים. ואלו הן: דצ"ך, עד"ש, באח"ב". תרשו לי לשאול, מדוע רבי יהודה צריך לתת סימנים למכות?
הרבה תשובות נאמרו בדבר, אביא אחת מהם, תשובה רלוונטית עבורנו…
כל סדרה עוסקת בסדר עליו דברנו – גרות, עבדות ועינוי.
הסדרה הראשונה היא: דצ"ך – דם, צפרדע, כינים. המכה הראשונה שפתחה את שרשרת האירועים היא מכת דם. היאור שעליו סמכו המצרים וממנו שתו לאורך דורות, הופך לדם. כדי לשתות מים הם הוצרכו לרוכשם בכסף מלא מבני ישראל, שעד אתמול היו עבדים שלהם! המצרים הרגישו לפתע לא בבית, לא במקום הטבעי שלהם, זוהי תחושת גרות.
המכה השנייה בסדרה הייתה מכת צפרדע. הצפרדע נכנסה לכול מקום אפשרי, למיטות, לתנורים, למטבח ולתוך האוכל… מה זו עבדות? לקחת אדם ולהפוך אותו למכונת הכביסה שלך, לחפץ שאתה משתמש בו כרצונך. לאדון יש תחושה של "אדם עליון" השולט אפילו על בני אדם… באה הצפרדע – החיה הנפחדת, החומקת מפני האדם אל הביצה ונכנסה לכל מקום, הרעישה בקרקוריה הבלתי פוסקים והראתה למצריים מי בעל הבית… אם כן, מכה זו היא כנגד העבדות.
המכה השלישית בסדרה היא מכת כינים. מכה זו הייתה כנגד העינויים…
הסדרה הבאה היא: עד"ש – ערוב, דבר, שחין. גם בסדרה זו המכות הן לפי אותו סדר. המכה הראשונה – ערוב. ערוב, כל החיות באו בערבוביה… המצרים לא היו צריכים לטוס לסן דייגו כדי לבקר בגן החיות הגדול בעולם, הם קבלו שירות עד הבית. כל החיות מכול הסוגים באו עד אליהם… בנוהג שבעולם אריות מסתובבים רק בג`ונגלים, ודובי הקוטב חיים רק שם, ופתאום המצרים זוכים לביקורים של חיות שמעולם לא התקרבו לאזור המדברי של מצרים – המצרים הרגישו לא בבית, סביבתם הטבעית השתנתה – זוהי בדיוק גרות…
המכה השנייה בסדרה זו היתה דבר. במכה זו מתו כל הבהמות. מכה זו הייתה כנגד תחושת העבדות שהם נתנו ליהודים. המצרים העבידו את היהודים והשתמשו בהם כאילו הם רכושם – במכת דבר הם נענשו ברכוש – כל הבהמות גוועו, הם כבר לא אדונים על בהמותיהם…
המכה השלישית בסדרה היא שחין. שחין הוא עינוי גופני, כנגד העינוי שהם עינו את היהודים…
הסדרה השלישית היא: באח"ב. ברד, ארבה, חשך, בכורות. המכה הראשונה בסדרה זו היא ברד. המצרים כמעט ואינם מכירים מהו גשם, כל פעם שיש במצרים גשם, והנה, פתאום הם זוכים לממטרי ברד אדירים, כאילו הם בסיביר… הברד נתן להם תחושה, שהם לא נמצאים בסביבתם הטבעית והאהובה… מכה זו הייתה כנגד הגרות…
המכה השנייה בסדרה היא ארבה. הארבה (סוג של חגב), חיסל את התבואה ופגע ברכושם של המצרים, כנגד העבדות שהעבידו המצרים את בני ישראל, כאילו הם רכושם…
המכה השלישית בסדרה זו הייתה חושך. החושך היה סמיך, והתורה מתארת שבמשך שלשה ימים לא קמו איש ממקומו… מכה זו הינה עינוי כנגד עינוי…
המכה האחרונה – מכת בכורות, היא מכה ששברה את האגו של פרעה וגרמה לו לשחרר את העם…
נמצאנו למדים, שמכות מצרים היו מידה כנגד מידה, וכשם שהמצרים גרמו לבני ישראל לגרות, עבדות ועינוי, כך גם הם קבלו גרות, עבדות ועינוי.
כעת אנו מבינים היטב את חשיבותם של פסח, מצה ומרור…