בשל מחלתו יצא ר' ישראל לגרמניה, שלחו איתו שמש ללוותו. בדרך חלה השמש וחש ברע. מאותו רגע טיפל בו ר' ישראל, דאג לו שיאכל וישתה ושירת אותו בכל צרכיו. השמש התחנן לר' ישראל לחדול מלטרוח סביבו, אך ר' ישראל עמד על דעתו. הוא הסביר לו כי בעצם מצב הדברים אינו אלא לתועלת עצמו: "ההשגחה גזרה עליך שתחלה, אבל היות שאין מי שידאג לך, סובבו מלמעלה שאני אחלה. הדואגים לי שכרו אותך ללוות אותי בדרכי, כדי שבהזדמנות זו אוכל אני לסייע לך במחלתך. יתכן שאחר שתבריא, תתבטל הסיבה הראשונה ותוסר גם ממני המחלה".
אחרי הסבר כה מנומק, לא יכול היה המשמש לסרב לטיפול המסור מידיו של ר' ישראל סלנטר…