בשעת לילה מאוחרת, ישב רבי ישראל סלנטר בבית המדרש ושקד על תלמודו. לפתע, הגיע לאוזניו דו שיח שהתנהל בין שני בחורים צעירים שהתאכסנו בעזרת הנשים. שמע ר' ישראל את אחד הבחורים מפציר ברעהו שילווה אותו לבאר לשאוב מים, מפני שצמא הוא מאוד ומפחד ללכת יחידי בלילה, אולם חברו סירב לבקשתו.
כשגבר צימאונו, התחנן שוב בפני חברו שילך עמו, ואפילו הציע לו סכום גבוה עבור טרחתו. אך גם הפעם נשאר הלב אטום, והוא לא שעה לתחינת חברו הסובל מצמא.
המום ונסער עזב ר' ישראל במרוצה את בית המדרש ויצא בחשכת הליל אל הבאר. שאב דלי מים ונשא אותו לעזרת הנשים כדי להרוות את צימאונו של הבחור.