במוצאי שבת לאחר הבדלה, עברו הבחורים על פניו וברכוהו בשבוע טוב, ורבינו נענע להם בראשו. נדמה היה לו שפסח בנענוע הראש על ברכת אחד הבחורים. מיד פנה ואיתר את הבחור, כדי לאחל לו שבוע טוב ומבורך.
*
אשה אחת, אלמנה שבנה לומד בישיבה, חיכתה לו מחוץ לאולם הלימודים ושטחה לפניו את מרי ליבה על בנה שאין משגיחים עליו כראוי, ואין מטפלים בו ואין מטפחים אותו. רבינו עמד והאזין בתשומת לב, הרגיע והשקיט את דאגתה. לאחר מכן, הגיע הרכב שעמד לקחתו לביתו. "תסיע אותה לביתה", ביקש מהנהג, "אני אלך ברגל".
*
רבינו נכנס לאולם הישיבה ומצא את בנו ר' דוד יושב ולומד עם נער צעיר. "יש ללכת לשליחות בהולה", אמר לו. "אני לומד כעת עם הילד", ענה ר' דוד. "יש ללכת ללא דיחוי", פסק האב. ר' דוד ביקש את סליחת הילד והלך. עתה התיישב רבינו לילד הילד, והמשיך עמו בלימודו.
*
פעם, באמצע השיעור, הגיע לישיבה קבצן עני והתחיל לסובב בין הספסלים ולהטריד את הבחורים המרוכזים. לא עזרו הבקשות. ראש הישיבה ביקש מבחורים שילווהו אל מחוץ לאולם, שם יחכה עד לגמר השיעור.
בסיום השיעור לא חבש כנהוג את מגבעתו לתפלת המנחה אלא רץ בחפזה החוצה, אל הקבצן הטרדן, אחז בידו והתחנן בפניו שימחל לו על שהעליבו ברבים.
*
ביום הכיפורים בעת מחלתו, התכנס בביתו מנין לתפילה. אחר ההפסקה של מוסף איחר אחד המתפללים לשוב. חיכו וחיכו והאיש אינו מגיע. בקשו להתחיל בתפילה, אך רבינו מעכבד בעדם: "אדם שעשה לי טובה ובא להתפלל בביתי – מן הדין שאחכה לו עד שיבוא".
*
ביום ההלוויה של חתנו האהוב, ר' משה שיסגל זצ"ל, נערכה לוויתו של תושב השכונה. רבינו, בעיצומה של הלווייה, ניפנה ללוות גם את הנפטר השני. "כולם באים ללווית חתני, הסביר, ונגרם עוול לשני. אם אני אלך ללוותו, יבואו לשם גם אחרים".
ולא רק לבני בריתו כך. משרת כושי התקבל לעבודה בביתו. ביקש רבינו מאחד מבני הבית לדאוג למיטתו ולהנחותו לחדרו. ניגש האיש אל המשרת החדש וביקשו לבוא אחריו לחדרו, לפי בקשת הרב בעל הבית.
"באדם כזה טרם נתקלתי", קרא הכושי הנדהם, "רק באתי לבית, ניגש אלי והראה לי את המטבח, והדריך אותי כיצד אכין לעצמי כוס חמין!"