הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל נהג מדי שבת אחר הצהרים לסעוד סעודה שלישית בישיבה ולומר פרקי תהלים. באחת השבתות, והוא באמצע אמירת תהלים, התבונן בו ילד שהיה לקוי בפגור קל. הילד נגש והטה את ספר התהלים של רבי משה פיינשטיין לצד ימין, אולם רבי משה המשיך לומר את הפסוקים. או-אז הטה הילד את הספר לצד שמאל, אך רבי משה המשיך באמירת התהלים. לקח הילד את הספר והפכו לגמרי, ורבי משה, אינו מפסיק מאמירת התהלים.
חש אחד האנשים שיש לשים קץ לענין. פנה לילד והעיר בכעס: "די, מספיק! תן לראש הישיבה להתפלל!" פנה רבי משה אל האיש ואמר: "הוא רק משתעשע עמי, ואני נהנה מכך. אני אוהבו כאילו היה בני". ואז חיבק רבי משה את הילד ונשקו.