האדם נברא בצלם אלוקים, והינו היצור היחיד שניתנה לו בחירה חפשית. בחירה זו ניתנה לאדם בכדי שיגיע אל האמת רק לאחר מאבק פנימי נגד מכשולים, פיתויים והטעיות. אדם המגיע בכוחות עצמו, להכרה שהאלוקים הינו השולט הבלעדי ועל פי בחירתו החופשית נשמע לרצון האלוקים ושומר את מצוותיו – ממלא בכך את ייעודו, מקדש את ה' בחייו ומתעלה למדרגה עליה נאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח', ו').
לעומת זאת, באם יחשיב האדם את עצמו לשליט יחיד בעולם, בבחינת: "אמר נבל בלבו: 'אין אלוקים'" (תהלים י"ד, א'), ויחשוב בגאוותו ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ז), או אם ייכנע ליצריו וישתמש באמצעים פסולים כדי למלא את תאוותו – ייחשב למועל בתפקידו, שהרי לא הגשים את המטרה שלמענה נברא.
האתגר שהעמיד הקב"ה בפני האדם אינו קל. האדם לגדולות נוצר, ולא על ניצחון קל תהיה תפארתו. חייב הוא להוכיח את עצמו במבחנים קשים ולעמוד בגבורה גם מול לחצים אדירים. ההתמודדות והעמידה בניסיון – הינם תכלית בריאתו האם גם בתוך הניסיון ובחר באמת? הבריאה כולה, תבל ומלואה כל מטרתם הינה לספק את הרקע ואת התנאים למאבק איתנים זה.
אילו אך היתה האמת האלוקית גלויה וזוהרת, אילו אך היו חוקי הטבע כפופים בגלוי למערכת קיום המצוות, אילו אך היתה כל מרידה בתורה גוררת באופן מיידי עונש לעין כל, אילו היו שאיפותיו ומשאלותיו של האדם מתגשמות מיד לאחר מעשיו הטובים – כלום היה ערך לבחירתו הטובה? הרי שחייו היו נעדרי נסיונות! במצב זה לא היה לו כל דחף, או סיבה באשר היא לעשות עוול. אמנם נוח היה לחיות בעולם מעין זה, אולם ללא ספק היה הוא עולם חסר אתגר, וממילא גם חסר הישגים ותכלית.
האדם 'מוצא את עצמו' בעולם הפועל כמו מעצמו, על פי חוקיות טבעית. ער הוא לעובדה שצרכיו היסודיים אינם מובטחים לו, ועליו לפעול איפוא למען פרנסתו, בטחונו, בריאותו ורווחתו. הרצון לפעול ואף להילחם למען דברים אלו, טבוע בו מיום היוולדו. גם הדחף ליהנות מתענוגות תבל, נולד עימו.
מסייע חשוב ועיקרי לעמידה במבחן הוא כאשר יתבונן ויטיב לראות את יד ה' בכל מקרי החיים. אמנם חי הוא את חייו במישור גשמי שחוקיו ידועים וניתנים לחיזוי מראש, אך בכל זאת הינו מסוגל לרומם את מבטו ולבחון בעיני רוחו את הנסתר, את המסתתר מאחורי חומות האבן של הטבע. ואכן, המעמיק להתבונן זוכה להארה אלוקית, לסיוע בדרכו ולמאגרי עוצמה נוספים. אלה מסייעים לו למגר את היצר ולזכות בכתר הניצחון במלחמה התמידית המתנהלת נגדו, הלא היא המלחמה הגדולה של חיינו, מלחמת היצר.