_x000D_

ביום מותו של משה היו בני ישראל אחרי חוויה מזעזעת. הם שמעו את הקללות (דברים כ"ח). הם עמדו מול הגורל היהודי המוזר. גורל, שממנו לא יוכלו להתחמק לעולם.

אלפי שנות קורות העם עברו לנגד עיניהם. תמונות תמונות חלפה היסטוריה זו לנגד עיניהם, בשעה שמשה דיבר. תמונות כל הגלויות, הצרות והיסורים, שינחתו על צאציהם.

באותם רגעים קשים, כשחייב היה משה להעמיד אותם על מלוא רצינותה של הברית שכרתו בסיני עם האלוקים – מהל בדבריו גם נטפי רוך, חיבה, נחמה ותקווה.

"בידכם לכתוב כרצונכם את ספר עתידכם. בהתנהגותכם תקבעו האם ידמו קורות חייכם לחזות הקשה שבתוכחה או לפניה השוחקות והמאירות של מסכת הברכות, המקדימות אותה".

"אבל", הוסיף משה ואמר, "גם אם יבואו עליכם החורבן, הגלות, התפוצה והאסונות – הם יקיימו אתכם. באורח פרדוקסלי ונסתר, יתרמו דווקא הם לנצחיות העם ולאי הכחדתו, עד בוא גאולתו העתידה"

הבורא כרת עמם ברית, הברית היא ברית נצח. כפופים לה הדורות כולם.

הם שמעו את החזות הקשה והאזינו לדברי הברית והנחמה. בוודאי הבינו את האמור, הסכימו וקיבלו אותה עליהם כראוי.

אך לא כן בדורות מאוחרים יותר, אלו העלו השגות כלפי ברית זו. הציגו שאלות נוקבות, הדורשות תשובה:

באיזו זכות יכול היה דור המדבר לערוך הסכמים שיחייבו אותי – בן דור מאוחר יותר? ואם אין ברצוני לקיים מצוות, כלום קיימת הזכות להעניש אותי? הלא, אני לא חתמתי על הברית, ולא נשאלתי לדעתי? מדוע, איפוא, תקפה ברית זו גם כלפי?

התשובה היא שברית זו אינה דומה כלל לבריתות ולהסכמים, הנחתמים ונכרתים בין הבריות.

ברית סיני שונה מכל אלו בתכלית. זו ברית בין אלוקים לבין עם ישראל. כשכורת האלוקים ברית, היא נושאת אופי שונה לחלוטין. האלוקים מטביע אותה בלב בעלי בריתו. בעת הברית הפכה בשורת הר סיני למהותם של בני ישראל, לחלק מישותם. ברית האלוקים היתה לחוק טבע עבורם.

ברית סיני הינה ה"צופן הגנטי" של העם. את הצופן הגנטי לא ניתן לשנות. הוא עובר בתורשה מדור לדור. האדם כפוף לו, ולמען חייו התקינים, עליו לנהוג בהתאם, בין אם ירצה ובין אם לא.