מעמדה הכלכלי של כל משפחה היה תלוי באדמה ובעיבודה. הקרקע היתה יותר מרכוש. היא היתה מהות. החלוקה הראשונית בימי יהושע בן נון חייבת לשמר ככל שניתן את האיזון החברתי והכלכלי. במרוצת הדורות, מכירת השדות עלולה להפר את האיזון של החלוקה השווה וליצור ריכוזיות יתר שתגרום לפערים ולמעמדות בעם.
אולם לעתים האדם נלחץ, ומצבו הדחוק מביאו למכור את שדהו. אז נכנסות לפעולה הוראות התורה: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו" (ויקרא כ"ה, כ"ה). החובה לגאולת השדה ולהשבתו למוכר העני מוטלת על הקרוב אליו ביותר ("גואלו הקרוב"). אסור לקונה להפריע ליוזמה של גאולת השדה. הוא מוכרח להשיבו, אם יקבל את מחירו.
"ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו. וחישב את שני ממכרו והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו ושב לאחוזתו" (שם כ"ו).
אם לאחר זמן הוטב מצבו הכספי של המוכר, זכותו לכפות על הקונה את החזרת השדה תמורת הסדר כספי הוגן.
אולם כיצד ניתן לנהל כך חיי מסחר וכלכלה? כיצד ניתן לכפות על בני אדם וחברה, שינהגו בהתאם להנחיות אלו, העומדות בניגוד קוטבי לאינטרסים הכלכליים והאישיים?
הבה נעבור למקרה הבא.
אדם מכר את שדהו כדי לשפר את מצבו. אך מה קורה אם מכירה זו לא תרמה להתאוששות המיוחלת, החובות מעיקים, והחייב עומד בפני התמוטטות?
על כך דנים הפסוקים הבאים:
"וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (שם ל"ה).
זו חובה אלמנטרית לסייע לו להחזיק מעמד.
העזרה היא, כמובן, עזרה כספית. את הכסף צריך להלוות לו, גם אם מדובר בסכומים גדולים. על ההלוואה להיות ללא ריבית. כאמור בפסוק הבא:
"אל תקח מאיתו נשך ותרבית… וחי אחיך עמך" (שם ל"ו).
הכלכלה הליברלית אינה "אוהבת" פסוקים אלו. הם חותרים תחת אושיותיה. ואכן, כיצד ניתן לקיים כך חברה דינמית ומתפתחת? מי מסוגל להתנהג בהתאם להנחיות צדקניות כגון אלו?
אבל שוב, בטרם נענה, נבדוק את המקרה הבא.
לעתים, לא הועילו כל הפתרונות. האדם הגיע עד משבר ומכר את עצמו לעבדות, שהיתה מקובלת בעולם העתיק:
"וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, לא תעבוד בו עבודת עבד" (שם ל"ט).
האדון קנה את העבד כדי להפיק מעבודתו את מרב התועלת, אולם קשים היו חייו.
"כשכיר כתושב יהיה עמך" (שם מ').
"עמך" – במאכל, "עמך" – במשתה, "עמך" – בכסות נקיה. שוויון בתנאים. ומה אם ברשות האדון רק כר אחד למשכב בלילות? עקרון השוויון מחייב לתיתו לעבדו!
עתה מחריפה השאלה, כלום תיתכן התנהגות כזאת? כיצד תהיינה הבריות מסוגלות לנהוג בהתאם לכללים אלו?
התשובה טמונה במילה אחת החוזרת בעקביות מרשימה בפרשיות אלו. זו המילה "אחיך". הפנייה לאדם היא: עזור ל"אחיך". לא לזולת סתם, כי אם ל"אחיך". השלט, איפוא בתודעתך ובדמיונך, שכל בן ישראל הוא "אחיך". אזי כבר תפעל כפי הנחיות הכתוב, שכן למען אח מוכן האדם לעשות מעל ומעבר למקובל.
והפסוק ממשיך: "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (שם מ"ב).
ההכרה, הידיעה והאמונה שבסיס אחדותו של העם הוא רוחני טהור ומקורו באלוקים, וכולם עומדים לפניו בשווה, דורשת ומאפשרת אחווה עמוקה על השלכותיה המעשיות.
בלעדיה מתרחבים הפערים החברתיים, האדישות והניכור גוברים, וחיי החברה, המסחר והכלכלה החופשית הופכים לזירת התגוששות, שבה שולט הכלל: "תפוס כפי יכולתך".