_x000D_

באלגוריה שנוצרה סביב המשכן וכליו, נתפס השולחן כמייצג את תחום ההתפתחות הכלכלית של העם, האמור להצעידו אל הרווחה החומרית.

על כן, שולחן זה עשוי עץ, "עצי שיטים". העץ מסמל את ההתפתחות הדינמית, המתמדת והרעננה של האומה, החותרת אל הפריחה ואל השגשוג הכלכלי. דוגמת האילן המשלח פארותיו לכל עבר, המצמיח ענפים מסתעפים, עלים לרוב וצמרות מתנשאות אל על.

לעומת זאת, משטח השולחן צופה "זהב טהור" (שם כ"ד). ייחוד הזהב – המתכת האצילה – בכך שהוא לרוב ללא סיגים. שיני הזמן אינן מכרסמות בו, ואין לסביבה השפעה עליו. משמע, הזהב הוא סמל ליסוד המוסרי הטהור, הקבוע והמוצק, הנקרא להשפיע על החיים ועל תנודותיהם.

השולחן המצופה זהב מלמד שעל שולחן הכלכלה העברית מוטלת הגבלה אחת בלבד: ההגבלה המוסרית. אין גבול לאפשרויות ההתפתחות החומרית, אך רווחתו החומרית של העם חייבת להיות מבוססת על בסיס טהור כטוהר הזהב.

את השולחן הקיפה "מסגרת". פעמיים נאמר בפרשה: "ועשית זר זהב" (שם כ"ד- כ"ה).

כשבא האדם אל המשכן ועמד מול שולחן לחם הפנים, ראה את מסגרתו ואת זרי הזהב העוטרים אותו. אז נזכר בחובת הריסון העצמי שעליו לנהוג במערכות חייו הכלכליים – חומריים, ובצורך להרחיק את המותרות ואת התענוגות לשמם, שאינם תורמים לרווחה ולהנאה הפשוטה והטובה.

כל פריטי השולחן רמזו על כיווניה של הכלכלה הנכונה. כלי ההגשה לשולחן, שהיו עשויים כולם זהב טהור ("קערותיו, כפותיו, קשותיו ומנקיותיו" – שם, כ"ט ), לימדוהו שעליו לשמור בניקיון מוסרי, טהור כזהב, את האמצעים שבהם הוא מפעיל את מערכות חייו החומריות. עליהם להיות מנותקים מסיגי שקר ומרמה לסוגיהם השונים, הפשוטים והמתוחכמים כאחד (מהונאה פשוטה במחיר ובטיב, ועד לריגול תעשייתי שהפך בימינו לתעשייה מכובדת).

כן במבנה הלחם, שאף הוא מאלפנו בינה כלכלית ייחודית:

"צורתו של לחם הרווחה היהודי… היתה "כמין תיבה פרוצה" (מנחות צ"ד:). כלומר, תחתית שטוחה ושתי דפנות זקופות. אורך התחתית היה כאורך שתי הדפנות הזקופות יחד. נמצא, שעל ידי צורה זו נתן כל לחם אותו שיעור לצורך נשיאת הלחם שהונח על גביו.

נראה, שדבר זה מסמל את המסירות הנדרשת מאיש אל אחיו. מסירות שכל אנוכיות מסולקת ממנה.

אלו הם פרטים אחדים ומתומצתים מסוד השולחן שעמד במשכן. השולחן מלמדנו בסמליו, שכלכלה נכונה, השואפת לרווחת אמת, היא זו המבינה את טעם הריסון בצריכה, את ההנאה שבבלימת התענוגות לשמם, את ההרגשה הטובה ("לבונה") שבניקיון המוסרי בעת הפעילות הכלכלית ואת האושר שבעזרה לזולת.