המשכן היה עשוי עצי שיטים מצופים זהב, עשר אמות גובהם. אברהם אבינו ידע ברוח קודשו כי בני בניו עתידים ללכת במדבר, ולהצטוות לבנות שם משכן לה' מעצי שיטים. לכן הוא נטע עצי שיטים. הנטיעות גבהו, התעבו ושלחו שורשים באדמה. כשירד יעקב אבינו למצרים, הוא קצצם והביאם עמו לשם.
לאחר שבא משה רבינו הוא בישר לבני ישראל את בשורת הגאולה, העם כבר היה מודע לכך שהוא עומד לצאת למדבר, לארץ לא זרועה, אולם בחוזק אמונתו ובתוקף בטחונו בה', הוא לא הכין צידה לדרך הארוכה, כפי שנאמר בתורה: "גם צידה לא עשו להם" (שמות י"ב, ל"ט). ליוותה אותם מחשבה: מדוע עלינו להכין צידה, אם אנו אורחיו של הקדוש ברוך הוא, ואנו מוזמנים לסעוד על שולחנו?
צידה הם לא הכינו, אולם את העצים העתיקים שהביא יעקב אבינו מצרימה, הם נטלו אל המדבר, כדי שיהיו מוכנים לציווי לבנות את המשכן.
לכאורה הדברים צריכים ביאור, שהרי כפי שבני ישראל סמכו על הקדוש ברוך הוא שימציא להם מזון במדבר, כך גם יכולים היו לסמוך עליו שימציא להם עצי שיטים לבניית המשכן?
ומעבר לכך, לשם מה טרח אברהם אבינו ונטע את עצי השיטים הללו? לשם מה טרח יעקב אבינו לשאת משא כה כבד למצרים? אין זאת, אלא שיש בדבר מסר לדורות.
במשכן ניצב ארון הברית, ובתוכו הלוחות שעליהם כתובים עשרת הדברות. המשכן היה מקום השראת השכינה, מעוז הדת וביצור האמונה.
מהו חומר הגלם שנבנה ממנו המשכן? מהו המקור של כל הקדוש והיקר, מקור האמונה והטהרה? התשובה היא: האבות! העצים שנטע אברהם אבינו.
סימליות רבה יש בדבר! סימליות זו משמעותית מאד בדורנו. את כוחנו אנו יונקים מהעצים שגדלו במשך מאות בשנים והושקו בדמעותיהם ובתפילותיהם של אבותינו. על העצים הם שמרו ונצרו בגלות הדוויה, אותם הם נטלו עמם בעת גאולתם. ומהם הם בנו את משכנם.
האמונה והשראת השכינה אינן נשענות על מורשת האבות לבדה, על האדם עצמו לעסוק בתורה ובמצוות, בתפילה ובעבודת ה'. כך מתאפשר לו לצפות את עצי השיטים בזהב טהור. אולם תמיד העיקר והפנים, התוך והתוכן, יהיו מן המעיין העתיק, מהמורשת המושרשת.
אנו מקימים משפחות, מעצבים דורות, מגדלים ילדים, מייחלים לרוות מהם רוב נחת, לראותם פורחים ומלבלבים, מאושרים ובונים בתים לתפארת. בונים משכן משלהם. משכן לתורה ולקדושה, למסורת האבות ולהשראת השכינה.
אולם עלינו לדעת, אם רצוננו שהם יבנו את משכנם, עלינו לספק להם את חומר הגלם. עלינו לטעת למענם את עצי השיטים, להשריש בהם את היסודות ואת השורשים!
מובא בגמרא: חוני המעגל ראה אדם נוטע עץ חרובים. שאל אותו חוני המעגל: כעבור כמה שנים יניב העץ פירות? ענה לו אותו האדם הנוטע: כעבור שבעים שנה. תמה חוני המעגל: סבור אתה שתחיה עוד שבעים שנה? ענה לו האדם הנוטע: כשנולדתי מצאתי עצי חרוב מניבים פרי. כשם שאבותי שתלו עבורי, כך גם הנני שותל בעבור בני…"
אבותינו השרישו בנו אמונה ומורשת, הבה נמשיך גם אנו להשרישן בבנינו!