בידי ההורה האפשרות להיות אחראי, לכל הפחות בשלבי חייו המוקדמים של הילד, לרשמים שישפיעו על נפש הילד. מחקרים מוכיחים כי כבר בבטן אמו קשוב הילד לרשמים מסויימים מבחוץ, והוא זוכר אותם לאחר לידתו, דוגמת מוזיקה אותה שמעה האם בעוד העובר ברחמה, ולאחר לידתו כאשר הוא בוכה יש בכוחה של המוזיקה להרגיע אותו יותר מכל מוזיקה אחרת. נקודה זו יכולה לעורר מחשבות עמוקות בנוגע לאחריות הכבדה המוטלת על כל הורה, עוד בטרם היותו להורה. הורה שרוצה לעודד את צמיחתו הבריאה והרגועה של ילדו, בהחלט ינהג בתבונה אם לא יחשוף אותו לאוירה עכורה, לסביבה כועסת, לויכוחים קולניים, בדיוק כפי שהיה נוהג לגבי ילד בוגר ומבין. כי בהחלט ישנה השפעה על הנפש הרכה של התינוק. סביבה רגועה, אווירה נעימה, בכוחם לתרום להתפתחותו הנפשית הבריאה של הילד.
האחריות כפולה ומכופלת כשמדובר בילד בוגר. אם בעודו רך לימים ולשנים, ישנה השפעה על נפשו, כתוצאה מרשמים סביבתיים, על אחת כמה וכמה, כאשר הוא גדל יותר, מוחו מתפתח והוא בשל יותר להבין ולקלוט, בודאי שהאחריות היא גדולה לאין ערוך.
האם אנו כהורים עושים הכל כדי שהילד יהיה נתון לסביבה שהשפעתה חיובית?! האם אין אנו מכניסים את ילדינו במו ידינו למצבים בהם הם מושפעים מסביבה שאינה לרוחנו?! האם אנו מנטרלים מסביבת הילד כל נזק רוחני, כמו שאנחנו דואגים לסביבה בריאותית נקיה?!
האדם אינו חי בוואקום, הסביבה משפיעה, וגוררת, ומי שמבקש להגן על עצמו ועל ילדיו, ימצא את הדרך להתגונן מפני אותם ההשפעות השליליות שהוא אינו חפץ בהם. המשנה במסכת אבות מספרת על רבי יוסי בן קיסמא – מגדולי התנאים, שבאו להציע לו משרה מכובדת ומגורים במקום עשיר שתושביו יתמכו בו, יפרנסוהו בכבוד, וידאגו לכל צרכיו ביד רחבה. אולם רבי יוסי סירב נחרצות. הוא לא התפתה להצעת מחיר גבוהה וסרב בכל תוקף לדור במקום שאינו לרוחו. רבי יוסי, למרות דרגתו המופלאה ורמתו הרוחנית הגבוהה, חשש מהשפעה של סביבה קלוקלת. ומי אנו, הקטנים, שלא נחשוש? ואם לא על עצמנו, אז על ילדינו.