הבורא מעוניין לגאול את עמו גאולה רוחנית, שבעקבותיה תבוא גם גאולתה של האנושות כולה. למען תורה זו ציוה ה' לבנות בית מקדש על הר המוריה, אשר שם עתיד גם בית המקדש השלישי להבנות מחדש, במהרה בימינו. שם, במקום שבו עקד אברהם אבינו את בנו יחידו האהוב על גבי המזבח, על פסגת ההר, יקום ויכון בית התורה. משם תצא קריאת ה' אל כל העמים. משם עולים כל החיים לריח ניחוח לפני ה' ברוחניות טהורה, ומלאכי מרום נושאים משם ברכה וישע אל מעונות שומרי האמונים.
שם יוקדת אש המזבח והיא מצביעה על מידת כובד הראש שבה יש לקיים את מצוות התורה. היא מעצבת את אופיינו ודורשת מאתנו התמסרות מלאה בכל ישותנו ובכל לבנו. עלינו לקיים את אש הקודש לא רק במחשבתנו, אלא בכל איבר מגופנו.
תכליתה של התורה היא לכונן את ממלכת החיים עלי אדמות. לנצח את העבדות ואת המוות, להחזיר לאנושות את החרות האמיתית, את האושר האמיתי ואת החיים הנצחיים. לכן הוזהרו בני שבט לוי להרחיק מעצמם ומן המקדש כל שמץ של מוות ועבדות. התורה מטביעה את חותם החיים על הדרך לטהרה ולחירות של אמת.
דבר ה' מופיע על רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה בתורת חיים. מצוות התורה מאירות את נשמת האדם, וכל יום משס"ה ימות השנה יביע לנו אומר: "אל תחטא בי!"
עלינו לשוות זאת לנגד עינינו במשך כל יום מימות השנה. כל איבר מרמ"ח אברינו תובע מאיתנו: עבוד יחד אתי את אלוקינו!
הגשמת תכלית זו היא מגמת נבואתם של כל נביאי האמת. בדברי פרידתו של הנביא האחרון מעם ישראל, לפני הסתלקות הנבואה עד שיבתה לעתיד לבוא, אומר הנביא מלאכי: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים" (מלאכי ג', כ"ב).
זה דבר ה' א-ל חי, אשר לכבודו אנו מקשטים בחג השבועות את בתי הכנסת ואת בתינו בזרי ירק ופרחים. דבר זה ניתן לנו, למען נקדיש את כל חיינו לעבודת ה', וכדי להנחיל לנו שלום, שלווה ואושר עלי אדמות.