היוונים הקדמונים לא ידעו כלל על קיומם של חוקים. הניכור שלהם בתחום זה היה כה גדול עד שהמילה 'חוק' אינה מופיעה כלל ביצירתו של הומרוס.
לאורך שנות ההיסטוריה שלהם, היוונים השחיתו את חייהם באמצעות תכונות הרוע שאותם הם יחסו לאליליהם.
תאוות ללא רסן מיוחסות כמעט לכל האלילים היוניים. בחזון התעתועים של המיתולוגיה היוונית, ביצעו האלים כל פשע ועשו כל מעשה עוון אפשרי. את כל זאת המציאו היוונים, כמו יתר עובדי האלילים, כאמתלה למילוי תאוותיהם האישיות חסרות הרסן. כמו הרומאים, הם ניצלו את פולחן האלילים כדי להתיר לעצמם כל צורה אפשרית של הפקרות ורשעות. בני האדם אשר העריצו אלים כה מושחתים, היו למעשה שותפים למעשים שיוחסו לאלילים.
בנוסף לכך, הרגו היוונים את הזקנים והחולים. גם הריגת עבדים לא חייבה כל עונש. החוק הרומאי, לדוגמא, התיר לנושים, לאחר משפט בידי הקונסול, לחתוך את החייב לגזרים, ולתת לכל אחד מהנושים חלק מגופתו.
חלק ממקדשי האלילים שמשו להתכנסויות שבהן עסקו במעשים הנקלים והשפלים ביותר. כל האצולה וכן האוכלוסיה הכללית שאבו עונג רב ממחזות של סבל אנושי ושפיכות דמים בזירה. מידי יום נהרגו מאות, אם לא אלפי בני אדם ע"י חיות טרף לקול תרועות הצהלה של הקהל תובע השעשועים. כמו האשורים והפיניקים, היו היוונים מושחתים ביותר, נעדרים לחלוטין אידיאלים של חסד ורחמים.
המצרים עבדו לשור, לבבון, לאפעה ולתנין, וחיקו את התנהגותם של אלילים אלו. עמים קדומים אלו היו מכורים לשפיכות דמים, לאלימות, לאכזריות, לזלילה מופרזת ולחמס. המצרים הקדומים והיוונים עסקו בקורבנות אדם, הרומאים שעשעו את עצמם בהשלכת אנשים לשיני חיות טרף ולעינוי בני אדם על סדים בציבור. הם עשו שימוש בכל אופני העינויים האכזריים, עונש מוות ניתן בגין עבירות קלות ערך ביותר. בני משפחותיהם של הנידונים היו נמכרים לעבדות או מוצאים להורג.
עם חלוף הזמן כיסה מסך של זוהר על עמי קדם, ביחוד על היוונים והרומאים; אולם אדם המעמיק בלימוד ההיסטוריה, מסוגל לראות את השחצנות הבלתי מוסווית ואת התאוות והאלימות שאפיינו עמים אלו.
בתוך ים זה של ריקבון, ניצבה באופן בולט דרך החיים היהודית כאי של צדק והגינות. התבוננות באורח החיים של עמנו בימי קדם מסוגלת להביא להתפעלות רבתי. מול שפל חסר תקדים זה, הרים היהודי אבוקה של טוהר, יושר וקדושה. מול עיוות ואכזריות הוא העלה על נס את הסיוע לזולת ואת גמילות החסדים. היהודי לא התפעל כלל מהסובב אותו, למרות הכל הוא המשיך בדרכו… עד ימינו אלו.