עולמנו הינו עולם חולף. בבוא עת פקודה, נקרא האדם להתייצב לפני בוראו. הוא נוטש את העולם הזה, ונפשו, שנותרת חיה ונצחית, עוברת לעולם העליון.
בהיותינו כאן בעולם החומר, נדמה לנו שהחיים כאן יימשכו לעד. חסרה לנו התחושה שהזמן מתקדם בקצב אחיד, ורגע שחלף שוב לא יחזור לעולם.
בספר הישר, שחובר ע"י רבנו תם לפני כשמונה מאות שנה, באה לידי ביטוי נקודת מבט זו במשל קולע:
"העולם הזה דומה למערה במדבר תחת הארץ. השוכן במערה זו סבור כי אין עולם זולתה, מפני שלא ראה מה שיש בחוץ. אילו יצא משם היה רואה את הארצות הרחבות, את השמים והים ואת המאורות והכוכבים.
כן האדם בעולם הזה. יחשוב כי אין עולם אחר, ואילו יצא ממנו, היה רואה את רוחב העולם הבא ואת יקר תפארת גדולתו".
אדם שקרובו נפטר, ניצב ב'קו התפר' שבין העולם הזה והעולם הבא. הקרוב, האדם החי, נעלם. הגוף הדומם אינו האדם בה"א הידיעה. עיקרו של האדם, הנשמה הרוחנית, נטשה את הגוף, ופרחה לשמי מרומים.
אירוע זה ממחיש לאדם שנותר חי בעולמנו את מהות ההוויה הרוחנית, את קיומה של הנשמה. רבים, רבים, גם אלו שהיו רחוקים בחייהם מקיום תורה ומצוות, חשו ברגעים אלו התעוררות רוחנית וצמאון לטמיר ולנעלם. מנהגי האבלות החלים לאחר הפטירה, יש להם תפקיד בתחום זה. הם ממלאים את הנפש, המשתוקקת לרוחניות, במטענים רוחניים חשובים ביותר.
זמן זה מהווה שעה של חשבון נפש, שעה שזרם החיים נעצר בה. במוחם של האבלים חולפים הרהורים מהותיים על חובת האדם בעולמו, על תכליתו האמיתית של האדם, על מושגי שכר ועונש ועל הדין והחשבון שעל כל אדם להגיש בהתייצבו לאחר פטירתו לפני בית דין של מעלה.
המתאבלים מצטערים על אובדנו של יקירם, על העובדה ששוב אין באפשרותו לקיים מצוות, לבצע פעולות חיוביות ולפעול להרחבת גבולות הקדושה בעולמנו. מלבד הצער על הפטירה עצמה, על ההעדר, קיים גם צער על התפקיד הרוחני שהסתיים ועל מידת הדין המתוחה.
מחשבות אלו של האבלים, בעיקר כאשר הן מלוות במעשים של הטבה, קיום מצוות ולימוד תורה, מהוות נקודות זכות לנפטר. בכך פועלים האבלים לעילוי נשמתו ומגדילים את זכויותיו.
במקומות רבים מהווים שבעת ימי האבלות ימי התעוררות רוחנית. דרשות על נושאים של חשבון הנפש, קיום מצוות והגשמתה של מטרת החיים נישאות בבתי האבלים. גם דרשות אלו ותוצאותיהן החיוביות פועלות גדולות ונצורות לעילוי נשמת הנפטר.
ימי האבלות ימי עצב הם, ימים של בכי וצער, אולם יחד עם זאת הם מהווים תקופה חשובה ביותר. תקופה המטביעה את חותמה הרציני על החיים כולם. ימים אלו מחדירים ללבנו את ההכרה, שהעולם הבא הוא העולם העיקרי, הוא עולם הנצח.
התבוננות בשני העולמות, החולף והנצחי, ממחישה את דברי המשנה המפורסמת במסכת אבות: "רבי יעקב אומר: 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין'".