ספרי ההיסטוריה מלמדים כי לעתים קבעו יחידים את גורלם של הרבים. לא אחת פוגשים אנו באישיות מורמת מעם, שבזכות שיעור קומתה היא הטביעה את חותמה על עמים שלמים. יש ואדם בודד עשוי לשנות את מצבו של דור שלם. לעתים אותו אדם הוא מנהיג הדור, ולעתים הוא אחד מן השורה.
כך אירע בשטים. מעשה שטן הצליח, ועלה בידו של בלעם להחטיא את ישראל בבנות מואב ובזבחי פעור.
העונש ממרום לא איחר לבוא. תוך שעות ספורות מתו במגיפה עשרים וארבעה אלף איש. המצב היה בכי רע. אפילו שלומי אמוני ישראל שכאבו את המצב, סבורים היו שאין בכוחם לעשות מאומה, והם נותרו בוכים בפתח אהל מועד.
פנחס, בקנאו את קנאת ה', הסיר את חרון האף והחימה מעל בני ישראל, ואמר למלאך המשחית: "הרף!" ואכן חיים רבים ניצלו בזכותו.
התורה מספרת: "וירא פינחס… ויקם מתוך העדה" (במדבר כ"ח, ז'). גם בפרשת הגמול שקיבל פנחס נאמר: "בקנאו את קנאתי בתוכם" (פסוק י"א). קיימת כאן הדגשה על עשותו את המעשה מתוך בני ישראל.
חטאו של זמרי היה חמור ביותר, גם לו היה חוטא בסתר. אולם עתה היה הדבר חמור שבעתיים, כי הוא נעשה לעיני כל העדה. היה בכך היבט נורא של חילול השם.
כלל גדול נמסר בידינו. חטא חילול השם אינו ניתן למחילה. ניתן למחוק את עוון חילול השם רק על ידי מעשה של קידוש השם. אותה פרהסיה שקלקל זמרי, תוקנה על ידי פינחס.
באותה עת נתעורר קטרוג בשמים על כך שאיש מהעם אינו מתעורר לקנא את קנאת ה'. והנה, בשעה שקם פינחס לקנא לשם ה', עלה בידו להוכיח קבל עם ועדה, שאף על פי שחטאו ישראל, עדיין לא פסו אמונים מהם. ראיה לדבר היא, שהרי יש ביניהם מי שיקום לקדש שם שמים ולמחות על חילול ה'.
מטרת עצתו המרושעת של בלעם להחטיא את ישראל בבנות מואב ובהיצמדות לבעל פעור, היתה להדגיש כי חל ניתוק מוחלט בין ישראל לאביהם שבשמים.
השפל הרוחני שאליו הדרדר העם, כמעט הוכיח שבלעם צדק.
עד שבא פינחס ועצר את הסחף המאיים. בפעולתו הוכח, שלמרות שעלולים ישראל לחטוא, אין החטא נעוץ אלא בחיצוניותם. ה"תוך" הפנימי שלהם נשאר טוב כשהיה.
התורה מעידה כי גם אלו שלא היו שלמים עם מעשיו של זמרי, לא נקפו אצבע להתנגד לו, והם ישבו בוכים בפתח אהל מועד. מן המציאות יודעים אנו, כי אם רואים אנשים מקוננים ובוכים, הרי זה מוכיח שהמצב אבוד. כל עוד נשקפת תקוה, אין מקום לבכי. מנסים לעשות מאמצים להציל את שניתן להציל. את זה בדיוק ניסה פינחס להפריך. הוא ביקש להוכיח שהמצב אינו אבוד. אמנם יש לערוך ניתוח קשה, אולם לאחר הניתוח המכאיב, ימשיך הגוף לחיות.
התעוררותו של פינחס לקנא את קנאת ה' נבעה מתוך עומק טהרת לבו. אותה קנאות פעלה את פעולתה לדורות. שכן כל אדם מישראל ילמד מכאן להכריז מלחמה על יצרו הרע, ואף לנצחו.
אותה התעוררות של פינחס שנולדה "מתוכם" והקרינה "לתוכם", לא פסקה באותה שעה ובאותו פרק, אלא ממשיכה לפעום בלבבות העם לעד.