החלוקה למצוות שבין אדם למקום ולמצוות שבין אדם לחברו הינה חלוקה לצורך לימוד בלבד.
אמת זו עולה מהפסוק: "נפש כי תחטא ומעלה מעל בה', וכיחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו" (ויקרא ה', כ"א).
כבר במבט ראשון מגלה המעיין, שפסוקים אלו עוסקים במצוות שבין אדם לחברו. תחילה נבהיר את המושגים המופיעים בפסוק:
"בתשומת יד" – מדובר על אדם שקיבל הלוואה מרעהו. ביום הפרעון הוא מתכחש לתביעה וטוען: "להד"ם, לא לוויתי ממנו כלל".
"או בגזל" – לא נחטא לאמת אם נכלול במילים אלו גם "סחיבת" מגבות מבית מלון או "השלמת ציוד" בסיומו של תרגיל צבאי.
"או עשק" – מדובר על שכר שכיר, לתשומת ליבם של המעסיקים. נאמר בתלמוד: "איזהו עושק ואיזהו גזל", אמר רב חסדא: "לך ושוב, לך ושוב" – זהו עושק" (בבא מציעא קי"א, א').
"לך ושוב, לך ושוב", הוא לצערנו, כבר לא מחלה, אלא נורמה.
אולם, לא מובן מקומן של שלוש המילים בחלקו הראשון של הפסוק: "ומעלה מעל בה'"? היכן אנו מוצאים בהתנהגות המתוארת בפסוק, מעל בה'?
היא הנותנת. כך הבין את הפסוק התנא רבי עקיבא: "מה תלמוד לומר: 'ומעלה מעל בה''? המפקיד אצל חברו אינו רוצה שידע בו אדם, בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהן" (ספרא ויקרא שע"ב).
מיהו השלישי המוכחש, כשנפגע האמון בין שני אנשים? ענה על כך רבי שמשון רפאל הירש: "כל שקר ביחסים שבין אדם לחבירו קרוי מעילה בה'. אם אדם נושא ונותן עם חברו בלא עדים, הרי ה' הוא השלישי שביניהם. כי היהודי שיעבד כאן את יחסו לה' – להיות ערב ליושרו. ואם יחס זה מתגלה כמסכת ריקה, הרי כאן מעילה גמורה".
האמון של אדם ברעהו הוא אמון בחלקו הפנימי, בחלק האלוקי הטבוע בו. הפוגע באמון זה פוגע במהות האדם, באלוקי שבו. הפרת אמונים חמורה בעינינו יותר ממעשי פשע רבים. ואכן, אנו נפגעים עד עמקי נשמתנו מבגידת רע. החטא המוסרי בעניינים שבין אדם לחבירו קרוי "מעל בה'".
ללמדנו את האמת כפשוטה, הכל כלול במושג "מצוות שבין אדם למקום".