יעקב ראה בחלומו "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (בראשית כ"ח, י"ב).
בחלום זה התגלה ליעקב אבינו מהלך ההיסטוריה של עם ישראל הרצוף עליות וירידות, ובעיקר התנכלויות בלתי פוסקות מאומות העולם.
עליות המלאכים בסולם ביטאו עליה לגדולה של כל אחד משרי האומות ששעבדו את עם ישראל: בבל, מדי, יון ורומי, המכונה אדום.
בעקבות עליית המלאכים – השרים, עלתה גם קרן האומות שהם ייצגו. אלא שכל עליה היתה מוגבלת, וסופה שנקטעה בצניחה רבתי. משמעותה של אותה צניחה היא שהאומות לא תשעבדנה את עם ישראל לעולם, אלא עם חלוף הזמן – תחלוף גדולתן.
באותו חיזיון נבהל יעקב בראותו שעליית השר של אדום מתמשכת הרבה מעבר לעליית השרים האחרים, עד שנדמה היה ששליטתה של מלכות אדום תהיה חלילה נצחית. בסופו של החיזיון התבשר יעקב, שגם סופה של מלכות אדום יגיע. ואדרבה, בהתאם לגובה עלייתו של שר זה בסולם המעלות, תהיה תוצאת נפילתו – התרסקות מוחלטת.
רק מלכות ה' החופפת על עולמנו היא נצחית, כפי שנראה באותו חיזיון: "והנה ה' ניצב עליו". הקב"ה ניצב על יעקב, המסמל את עם ישראל, כדי להגן על עמו לעד.
ממשלת אדום פושטת צורה ולובשת צורה. ואמנם, בניגוד לעשרות השנים שבהן כל אחת מן המלכויות שלטה בכיפה, שלטונה של אדום, בצורותיה השונות, קיים כבר קרוב לאלפיים שנה.
ירידת כל האומות היתה טבעית – בהגיען לגבול העליון של כוחן ועוצמתן, הן נפלו. לא כן מלכות אדום. בעולם הזה, אכן אין לה קץ. אלא שגם קצה יגיע, על ידי המלך המשיח שהנהגתו תהיה מעבר לממדי העולם הזה.
בחזיון זה, העלה הקב"ה את יעקב לדרגה גבוהה יותר, ובה הוא נתבשר על תופעת אחרית הימים שתחרוג מעבר לכל גדרי הטבע. על אותה תופעה נאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א', כ"א).
גילויים אלו עוררו את התפעלותו של יעקב שהכריז: "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" (בראשית כ"ח, י"ז). באותה שעה זכה יעקב לחזון הגאולה השלמה!