_x000D_
ניתן להתבונן על חיי האדם משתי זוויות ראייה. ההיבט האחד מתייחס למישור החומרי. 'אדם הראשון' נברא מן האדמה. אף שמו 'אדם' רומז לכך. גם אנו, צאצאיו, חיינו מתנהלים במסלול זה.
הפסוק אומר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה". בסיומו של המסלול האדם שב אל העפר. הוא אינו מסוגל ליטול מאומה מן העולם. כל עמלו – מאמציו, חלומותיו ושאיפותיו – הכל נותר אחריו.
כך הם פני הדברים רק כאשר הגוף הוא חזות-הכל. לעומת זאת, מן ההיבט האחר, כאשר משאת החיים היא התעלות הנשמה, שהיא חלק אלוק ממעל, החיים אינם מסתיימים ברגבי העפר. עפ"י זווית ראיה זו לאחר המוות מתחיל השלב הבא של החיים, חיים של 'למעלה מן השמש', חיים שיש להם יתרון.