לאורכן של שנות חיינו אנו נתקלים בתופעה, הנראית אבסורדית ממבט ראשון. דווקא האנשים השומרים בקנאות על הטריטוריה הפרטית שלהם לבל תיפגע, הם אלו שקשה להם מאוד ליהנות מחייהם. אלו השועטים אחר תאוותיהם, רודפים אחר הכבוד, ועיניהם צרות בהישגיו של הזולת – נרדפים הם למעשה ע"י עצמם. לעולם לא ישיגו את כל מאווייהם, ולעולם לא יגיעו לתחושת רוויה אמיתית או לסיפוק מושלם. מידות נפש אלו, שהם עצמם טיפחו, עומדות להם לרועץ.
לעומתם, אלו השמחים בחלקם ושמחים גם בהצלחת זולתם, אלו שאינם מחפשים פרסומת, כבוד או תהילה, חייהם מאושרים יותר, מאוזנים יותר ומלאי שלווה וסיפוק.
כלל ידוע הוא, כי הגורם הראשון והעיקרי המוציא את האדם מן העולם, הוא האדם עצמו. ברדיפתו אחר הנהנתנות וגרורותיה, הוא מרחיק לכת ואינו מסוגל ליהנות מהחיים עצמם.