זוגות נפגשים, מוצאים חן זה בעיני זו, נוצרת משיכה, קיימת התאמה, כל אחד עונה לציפיות של חברו, ולכן הם מתחתנים. חולף לו הזמן, ואיתו חולפת המשיכה, חולפת גם ההתאמה, ולפתע הם שואלים מה קרה ל"אהבה". למעשה, היא מעולם לא היתה. עד כה נוצר רק רקע לפריחתה של האהבה. היתה זו 'אהבה התלויה בדבר', אהבה שעליה נאמר: 'בטל דבר – בטלה האהבה'. לא היתה זו אהבת אמת, אהבה שכולה למען הזולת.

ישנם זוגות הבודקים ומבררים אם קיימת התאמה, עוד לפני שהם נפגשים. מטרתם למנוע מצב שבו כתוצאה מהמשיכה החזקה הם יחליטו שהם מתאימים, בעוד שלמעשה, אם לא היו "משוחדים", היו מבחינים כי לאמיתו של דבר, לא קיימת התאמה ביניהם.

לאחר בדיקת ההתאמה, הם נפגשים במטרה לבדוק אם מתפתחת משיכה ונוצרת מציאת חן. רק לאחר מכן הם נישאים זה לזה. לאחר הנישואין הם ממשיכים להשקיע מאמץ – לשפר את תכונות נפשם ולהרבות נתינה והענקה זה לזה. הנתינה מאחדת אותם, והם זוכים לחוש את ההרגשה הנפלאה ששמה "אהבה". ככל שהם ממשיכים בנתינה ובפעולות הקירבה הגופנית בטהרה, נוצרת ומתגבשת 'אהבה שאינה תלויה בדבר'. אהבת אמת זו גוברת ומעמיקה עד מאה ועשרים. אולם, ללא סממניה המעודנים של טהרת המשפחה, הקרבה עלולה לשחוק ולהרוס את האהבה. על כך במאמר הבא.