לפי ההלכה אי אפשר לדון נאשם כלשהו ולחרוץ את משפטו, כי אם על פי שני עדים כשרים שראו במו עיניהם את העובדות כנאמר (דברים י"ט, ט"ו): "על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר". הוכחות על פי השערות וסימנים, ללא עדות נאמנה, אינן נחשבות לפי דיני התורה כחומר ראיה מוצק.
_x000D_
עד אחד נאמן באיסורים, כגון להעיד על כשרות המאכלים או להעיד לאשה שמת בעלה ולהתירה להינשא.
_x000D_
אפילו הודאה אישית של נאשם אינה קבילה בבית הדין, משום ש"אין אדם משים את עצמו רשע" (סנהדרין ט', ב'). אין אדם יכול לזקוף לחובתו מעשים ולהיות מורשע בדין עקב כך. משפט אינו יכול להיות מבוסס על הודאת הנאשם עצמו. רבים הם הסיכויים שהודאתו נובעת מסיבות סובייקטיביות, ולא מעצם המעשה.
_x000D_
לפי התורה לא קיים המושג "הוכחות נסיבתיות". כדי להרשיע אדם בדין זקוקים לעדות ראיה אובייקטיבית, העומדת במבחן החקירה המקפת של בית הדין. בשום מקרה אין הנתבע יכול להיות נתון לאיומיהם של אנשים החפצים להפלילו.
_x000D_
עצם ההסתמכות על דברי הנאשם, הסתבכויותיו והודאתו, מזמינה את האפשרות לחקירות אלימות. היא מאפשרת את היווצרותו של מעמד "חוקרים כל יכולים", המנצלים עוצמה זו שניתנה בידם, לשליטה נוקשה בגורלות בני אדם. קבילותן של ראיות נסיבתיות ושל ראיות עקיפות (הקלטות, צילומים, מכתבים וכדומה) כהוכחות משפטיות, יוצרת מרווח עצום לאפשרות של זיופים, של בידוי ראיות, של בניית השערות וכדומה. אין לשופטים וכמובן אף לא לנאשמים אמצעים להתגונן מפניהם. בחלק ניכר מן המקרים פוסק בית המשפט את דין הנאשם על סמך התרשמות, ולא על פי עדות מלאה. הצדק המוחלט יוצא במקרים אלו מקופח. האפשרות שאדם חף מפשע נידון למאסר, נלקחת בחשבון מתוך ידיעה שזהו המחיר שהחברה משלמת כדי לקיים את מסגרותיה.
_x000D_
בדין תורה ניתן להרשיע או לזכות את הנתבע רק על פי עדי ראיה כשרים. נכון, עדים עלולים לשקר, עדים מסוגלים להתארגן כדי לבדות ראיות, וכבר היו דברים מעולם, אולם דרישת התורה (דברים י"ג, ט"ו): "ודרשת וחקרת ושאלת היטב", מטרתה לסכל את האפשרות לשקר. אם שני עדים מאשימים אדם בעברה מסוימת, תפקידם של השופטים לחקור את העדים בכל מיני דרכים, עד שידעו בבטחון שדברי העדים אמת.
_x000D_
אדם היודע דברים שעשויים לשמש עדות לחברו, והלה תובע ממנו לבוא ולהעיד על כך בבית הדין, חייב לבוא ולהעיד, על כך נאמר בתורה (ויקרא ה', א'): "והוא עד או ראה או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו".
_x000D_
החיוב להעיד קיים רק במקרים שיש בהם תועלת מהעדות, כלומר, שהעדות יכולה להיות קבילה בבית הדין והדיינים יפעלו על פיה לחייב את הנידון או לזכותו וכדומה.
_x000D_
אדם שמעיד עדות שקר – עובר בלאו מן התורה, שנאמר: "לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ', י"ג).
_x000D_
אשה פסולה לעדות במקום שצריך שני עדים, אבל באיסורים שדי להם עד אחד אף אשה כשרה.
_x000D_
עדים הקרובים לאחד מבעלי הדין פסולים להעיד לו, בין לטובתו ובין לרעתו. עדים הקרובים זה לזה פסולים להעיד, וכן פסולים עדים "הנוגעים בדבר" היינו שאם תתקבל עדותם יהיה להם רווח ממוני בדבר.
_x000D_
גם קרובי משפחה לאחד מבעלי הדין, או גזלנים ומלווים בריבית המהמרים במשחקי מזל, פסולים למתן עדות.
_x000D_
מה רחוקה גישה זו מגישת ההסתמכות על עדות פושעים, אשר תמורת עיסקות טיעון או ביטול האשמות, מוסרים עדויות מרשיעות על פושעים אחרים. עדות שהינה כל כולה אינטרסנטית ונוגעת בדבר.
_x000D_
תבונתם של דייני ישראל ויראתם מאלוקים הפכה מערכת זו למנגנון מדויק ואמין שכמעט לא ניתן להערים עליו.

_x000D_