מאז ומתמיד שאפו אומות העולם לחנך את ילדיהם לאור דמות אידיאלית, לדעתם – אמיתית או מדומה – אשר היתה לסמל ולמופת לתכונות מסויימות: אם זה לוחם גיבור חיל או מושל נערץ, חוקרים נועזים או מדענים חכמים. לצערנו, גם בימינו יש המרימים על נס דמויות ריקניות נעדרות כל תכונה ראויה לחיקוי: ספורטאי מהולל, עשיר הולל או סתם אנשי חברה פופולאריים.
_x000D_
לא כן עמנו הנבחר.
_x000D_
בכל הדורות ראה העם היהודי את האידיאל באותה דמות אנונימית לכאורה, המוזכרת בדברי רבי מאיר, ואשר זוכה לשבחים כה מופלגים, הלא היא דמותו של ה"עוסק בתורה לשמה".
_x000D_
זוהי דמותו של איש, שאינו שואף לקריירה ולשאר נכסי העולם הזה. יתכן שמטבעו הוא אף אינו מצטיין בתכונות מיוחדת המייחדות אותו משאר בני האדם. אולם יש לו מטרה אחת ואליה הוא מכוון את כל מרצו ויכולותיו – ללמוד תורה לשמה, לשם קיום רצון הבורא.
_x000D_
כל העוסק בתורה לשמה
_x000D_
מדי בוקר אנו מברכים על שהקב"ה "קדשנו במצוותיו וצוונו לעסוק בדברי תורה".
_x000D_
"לעסוק" – מלשון עסק, שהאדם משקיע בו את כל משאביו ואת כל מרצו, ונכנס "לתוכו" בכל רמ"ח ושס"ה איברי גופו, כך אנו מבקשים להיות עסוקים בתורה, באופן שנראה בה את מרכז חיינו.
_x000D_
ברור כי התורה היא "עסקו" של הלומד תורה לשמה דווקא. העוסק בתורה לשמה אינו רואה בה עיסוק צדדי, הוא אף אינו מתייחס אליה כאל מכשיר ומנוף לקידום, כי אם כאל תכלית חייו.
_x000D_
הלומד תורה לשמה – חדור להט להספיק עוד ועוד, להעמיק ולחתור לאמת של ידיעת תורה, לרדת לעומקם של דברים, ולגלות עוד ועוד רבדים בים התלמוד.
_x000D_
כיצד נראה אדם שהתורה היא עסקו היחיד? כ"חולה אהבה", שיכור לתורה, הוא יחשוב: הלוואי שיוכל לא לישון, לא לאכול, רק כל הימים וכל הלילות להתייגע, לעיין ולשתות בצמא את דבריה.
_x000D_
הדרך להגיע אל המצב האידיאלי של לימוד התורה מתוך כוונה מזוקקת, עוברת בהכרח דרך לימוד שמעורבות בו גם פניות אישיות, שיקולים צדדיים וחיצוניים (לשם תואר, לשם כבוד, לשם משכורת, או אפילו לשם שכר בעולם הבא).
_x000D_
בעבודת ה' יש לעלות בשלבים. איש אינו יכול לקפוץ הישר לשמים. עליו להציג את רגלו בתחילה על השלב הראשון בסולם, וממנו יעלה לשלב הבא אחריו, וכן הלאה. השלב הראשון הוא תמיד "שלא לשמה".
_x000D_
אולם האדם צריך לזכור כל העת, כי מטרתו היא להגיע ללימוד "לשמה". אין להישאר בשלב התחתון של "שלא לשמה", ולחתום שם קבע. אסור להסתפק ברמה הנוכחית, אלא לחתור קדימה.
_x000D_
אם אדם ניגש ללימוד התורה מתוך כוונה טהורה, כדי להשיג את חכמת האמת, מובטח לו שעם לימודו, ייכנס בו חשק להוסיף ולדעת עד כי יזנח את כל מטרותיו הראשוניות.
_x000D_
משל למה הדבר דומה? לאדם, שאין לו מושג על העושר הנמצא בארמון המלך, ועל כן אין הוא חש צורך להיכנס אליו. לאדם זה אין דחף להכיר מה שהוא כלל אינו מודע לקיומו. אולם ברגע שהוא נכנס לפרוזדור הארמון, הוא טועם מעט מן הטוב הצפון בבית פנימה. כעת הוא רואה דלת של חדר פנימי יותר, והוא כבר חש דחף לבחון מה מצפה לו שם.
_x000D_
כאשר הוא נכנס לחדר הפנימי, הוא לא מתאכזב, בהיווכחו כי אכן רבה היא הטובה בחדר זה מזו הנמצאת בפרוזדור החיצוני. כעת הוא מבחין בפינת החדר בדלת המובילה לחדר פנימי יותר. תשוקתו לא נותנת לו מנוח, עד אשר יפתח אותה ויגלה אוצרות נוספים, אוצרות אשר בעבר לא שיער כלל שהם קיימים. כך הוא ייכנס יותר ויותר אל תוככי הארמון, וכל זאת בלהט הולך וגובר.
_x000D_
כך הוא גם בלימוד התורה. כאשר אדם לומד תורה לשמה, הוא טועם את טעמה של האמת, והוא זוכה למעט מן האור הגנוז בתורה.
_x000D_
כל עוד אינו חותר לידיעת האמת – הוא נותר "מחוץ לארמון", אבל אם יתחיל מתוך חתירה להגיע לאמת, אפילו אם כוונתו כעת היא ל"שכרו בצידו", מכל מקום יפתחו בפניו שערים, והוא יזכה להציץ להיכלות פנימיים. חשקו יגבר לדעת עוד ועוד, ובסופו של דבר הוא יזכה ל"תורה לשמה".
_x000D_
זוכה לדברים הרבה
_x000D_
הכוונה לאותם הדברים המפורטים בהמשך: "נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום וכו' וכו'". הלומד תורה לשמה הריהו זוכה – ובאופן מיידי, בבת אחת, הוא נוסק לפסגות.
_x000D_
כל עובד ה', וגם כל לומד התורה שלא לשמה, רוכש את מעלותיו תוך כדי קרב עיקש עם יצרו. הוא נאלץ "לכופף" את מידותיו הרעות ולהכניען, ועל כן הוא עולה בסולם שלב אחר שלב, עד שלבסוף זוכה הוא להשיג את כל המעלות.
_x000D_
לעומת זאת, "העוסק בתורה לשמה, זוכה (מיד) לדברים הרבה": כבר מלכתחילה "כל העולם כולו כדאי הוא לו" והוא "נקרא רע אהוב" – הוא מחובר ומקושר לבורא העולם, וממילא כלולות בו כל המעלות הטובות: "ומלבשתו ענוה ויראה וכו'" עד ש"מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".
_x000D_
כל העולם כולו כדאי הוא לו
_x000D_
היה ראוי שייברא העולם אך ורק למענו של התלמיד חכם, והעולם אמנם מתקיים בזכות תורתו.
_x000D_
ננסה רק לדמיין את ההיקף של ההצהרה הזו: תבל ומלואה, בעלי חיים למיניהם, צמחים בשלל סוגים, שמים וארץ, מאורות וגלקסיות ענק.
_x000D_
וכל המכלול המרהיב והמסועף הזה נועד לשרת יהודי אחד היושב בפינתו ואינו מש מעם הגמרא. מדהים!
_x000D_
יש עמנו גם דוגמה מאלפת: רבי חנינא בן דוסא, התנא הקדוש – הקב"ה העיד עליו: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני" – ובצד השני של המאזניים: "חנינא בני – די לו בקב חרובים מערב שבת עד ערב שבת".
_x000D_
אין כאן קשר של ניגוד אלא השלמה: רבי חנינא, לרוב קדושתו ופרישותו, הספיק לו קב חרובים דל למשך שבוע ימים. זו היתה הכמות שנטל לצורך קיום הגוף, אבל – עושר הזכויות שהניבו תורתו ועבודתו – עמד לדורות. בכוחן התפרנסו והתכלכלו כל מיליארדי האנשים יושבי תבל. מדהים!
_x000D_
ראו זה פלא: "כל העולם כדאי הוא לו" – מה גדול כוחו של יחיד הדבק באמת בטהרתה!

_x000D_