עיקר האילן נעוץ בשורשיו. השורשים הם צינורות היניקה המזינים את האילן, והם גם אלו המעניקים לו את חוסנו ואת יציבותו. בהיעדר שורשים הגזע נעשה רעוע, ובהגיע רוח עזה, האילן נעקר ממקור גידולו.
_x000D_
האדם, בדומה לעץ, חייב להיות קשור לשורשיו. אך לעומת הוויית העץ נתונה בעולם החומר, הרי שהמרכיב העיקרי באדם אינו גופו החומרי, אלא נשמתו החצובה מגנזי מרומים.
_x000D_
העץ מחובר לקרקע. אלמלא חיבורו אל מקורות היניקה, הוא היה מאבד את שמו. אילן שנכרת, שוב אינו קרוי עץ. אפשר שישמש קרש או קורה, אולם לא עץ. עלה שניתק יכול להיראות ירוק ויפה במשך תקופה מסוימת, אולם כיליונו אינו אלא שאלה של זמן.
_x000D_
כך היא גם צורת חייו של אדם. הוא ראוי לשאת את שמו, רק כל עוד הוא מחובר אל מקורו. בהינתקו ממקורו השם אדם אובד ממנו.
_x000D_
אומנם האדם משול לעץ, אולם תמונתו הרוחנית הפוכה מזו של העץ. שורשי העץ יורדים כלפי מטה ויונקים את חיותם מלשד האדמה, ואילו ענפיו מתפשטים וגדלים כלפי מעלה. לעומת זאת האדם עושה פרי כאן, בעולם התחתון, בעוד שמקור שורשיו אי-שם בגבהי מרומים.
_x000D_
נשמת האדם נחצבה מתחת כיסא הכבוד. שם הוא מקורה ומשם היא צריכה לשאוב את כוחה. תפקידן של המצוות לשמור על קשר עליון זה שבין הנשמה לבין מקורה. החיבור למקור החיים הנצחי הוא תקוותו של האדם. המנתק עצמו ממקור זה, גם אם כלפי חוץ הוא נראה חי, במהותו הפנימית מת הוא. רק הקשר האמיץ אל הקב"ה, המובטח עם קיום התורה והמצוות, הוא המקנה לאדם את סגולת החיים.
_x000D_
עיקרו של האילן וחוסנו נעוצים בשורשיו. השורשים הם המעניקים לעץ את כוח יניקתו וגם את יציבותו. גם אם ייכרת ענף מן האילן ואף אם יונף גרזן על הגזע, יכול הוא להמשיך לפרוח. אם השורשים בריאים, העץ עשוי להחליף את גזעו ולחדש את צמיחתו. לעומת זאת אם יקוצצו שורשי העץ, אין לעץ תקומה.
_x000D_
השורשים אינם גלויים לעין כול. הם טמונים ומכוסים בעפר. אולם דווקא הם מעניקים לעץ את חוסנו. ככל שהשורשים מעמיקים לחדור, יהיה העץ איתן ויציב יותר.
_x000D_
שורשיו של עם ישראל מעניקים לו את כוחו הנצחי. על כך כבר נתנבא בלעם (במדבר כג, ט): "כי מראש צֻרים אראנו, ומגבעות אשורנו". בלעם הבחין כי יסוד נצחיותו של עם ישראל, מקורו באבות ובאימהות האומה. קיומו של עם ישראל חתום בחותם היניקה משורשי האבות.
_x000D_
לו זו בלבד שתפילותינו נשענות על צדקת האבות, אלא שכל מעשינו הטובים, מורשה הם לנו מאבותינו. כשבאו חכמינו ז"ל לשבח את גומלי החסדים, הם התבטאו אודותיהם (כתובות ח, ב): "אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים, המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו". בכל מצווה שאדם עושה הוא צריך לחוש חוליה בשרשרת הארוכה, שראשיתה באברהם, יצחק ויעקב, המשכה במעמד הר סיני וסופה בימות המשיח.
_x000D_
דרך צמיחת האילן היא משורשיו החודרים אל מעמקי האדמה, בבקשם מקור יניקה של מים, המחיים את העץ. שורשים אלו אינם נראים לאדם, שכן הם טמונים עמוק בקרקע, אך אם אנו רואים עץ עמוס פירות, ברור ששורשיו איתנים.
_x000D_
כן הוא האדם. כל אשר מעשיו החיצוניים ראויים ונאים, מעיד על שורשים עמוקים ועל תכונות נאות העוברות מאב לבן. כמובן שאין ערוך לאותה עבודה עצמית שעושה האדם, אבל תכונות וכוחות נפשיים מקורם בדורות עברו.
_x000D_
הניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בהם, נקבעו והשרישו בלב האומה את הכוחות ואת היכולות העצומות שהפיק אברהם אבינו מעצמו. משעמד בכולם, זכה למעלות רוחניות עליונות והמשיך כוח זה גם לבניו אחריו; כעין העץ אשר שורשיו ישרטטו את גודלו ואיכות פירותיו.
_x000D_
אברהם קיים את ציווי המקום, ועזב הכול מאחריו (בראשית יב, א): "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"; בלי תוכנית מוגדרת, בלי מטרה ברורה. יהודי היכול לקום ולעזוב ארץ מולדת, בית אבות חם ואוהב, ידידים ומעמד משפחתי, עושה זאת מכוח המעלה שזכה בה אבי האומה אברהם.
_x000D_
שורשים הם גם סמל למידות הטובות, שהן הבסיס למעשים הטובים. הנביאים דימו את הצדיק ל"עץ השתול על מים ועל יובל ישלח שֹׁרשיו, ולא יראה כי יבֹא חֹם, והיה עלהו רענן ובשנת בצֹרת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי" (ירמיהו יז, ח). הצדיק ניצב על פלגי מים, והוא כה איתן עד ששום מאורע לא מפריעו מעבודת ה'. לכן עיקר הדגש בעבודת האדם צריך להיות בהשבחת השורשים. משורשים איתנים יצמחו בעתיד ענפים ופירות נאים ומשובחים. אומנם ייתכן שהעמל המושקע בשורשים לא יורגש בתחילה, אולם הוא זה שייתן את אותותיו בהמשך הצמיחה.

_x000D_