מדורי דורות מקובל ששעת הדלקת נרות שבת היא שעה מיוחדת, עת רצון. לאחר הדלקת הנרות האשה מתפללת לבורא ומבקשת שימלא את משאלות לבה בעניינים רוחניים ובעניינים גשמיים כאחת.
_x000D_
מלבד האור שנרות השבת מפיצים, הם משרים בחדר שבו הם דולקים אווירה נינוחה, אווירה של שמחה וקדושה.
_x000D_
האור הבוקע מנרות השבת הוא שיש בו מהות ותוכן רוחני. זמן רב אחרי שכבו כבר הנרות, אפשר עדיין לחוש בזוהר הרוחני שלהם. כי את עצם האור – לא ניתן לכבות.
_x000D_
חוסנה של המשפחה היהודית שצלחה לאורך אלפי שנים נהרות דם ודמע, נבע מאווירתה של השבת. בימות החול נשא היהודי את משא החיים הכבד, ונאבק מול כוחות חזקים ממנו שאיימו להכריעו, אך בשבת הוא חש כבן מלך, כאדם שאוצרות תבל מצויים בהשג ידו. ההרמוניה המשפחתית והנחת מהילדים נסכו תקווה בלבו, והוא יצא מהשבת מחוזק ומעודד. הוא אגר כוחות חדשים לעבור את ימות השבוע הבאים מתוך ציפיה מחודשת לשבת הבאה הממשמשת ובאה.
_x000D_
מרוץ החיים העכשווי אינו מותיר זמן לחיים נינוחים ושלווים. אותה "עצירה" סביב שולחן השבת מסוגלת לתרום רבות לסיפוק רוחני, לקשר הדוק בין ההורים לילדים, למבט חיובי יותר על העולם ולתקווה טובה יותר לעתיד.
_x000D_
סביב אותו שולחן השבת ישבו דורות של יהודים בכל ארצות פזוריהם. ממנו הם שאבו עוז ותעצומות להמשך דרכם. אין כל סיבה ששולחן זה לא ישמש גם לנו כיהלום שבכתר, כנקודת זמן שתהיה מרכז חייו של הבית, נקודה שתהיה הלב של המשפחה היהודית.
_x000D_
את חיוב מצוות הדלקת נרות שבת מצאנו בדברי הנביא (ישעיהו נ"ח, י"ג): "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד" – מצוה לכבד את השבת ולענגה, ואחד האמצעים לעשות זאת הוא להרבות את האור בבית. בבריאת העולם נאמר (בראשית א', ד'): "וירא אלקים את האור כי טוב" – האור הוא מקור טובה וברכה, ומוסיף ברכה לכל מאורע.
_x000D_
זכותה של האשה בהדלקת נרות שבת מוקנית לה מתוקף היותה עיקרו של הבית. העונג והכבוד שהיא מוסיפה לשבת באים גם הם מכוחו של תפקיד מרכזי זה.
_x000D_
קיים לכך טעם נוסף. חוה, אם כל חי, הגישה לבעלה מפרי עץ הדעת, והוא אכל ממנו בניגוד לצו הבורא. באותה שעה נגזר עליו כי יהיה בן תמותה, ולא בן אל-מוות: "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג', י"ט). מכיון וחוה כיבתה נרו של עולם "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ', כ"ז), לכן עליה לתקן זאת בהדלקת הנר בכל ערב שבת.
_x000D_
לאחר הדלקת הנרות מברכים בעיניים עצומות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".. הטעם לכך הוא כי בכל המצוות יש להקדים את הברכה למעשה, ובהדלקת נר שבת אי אפשר להקדים את הברכה לקיום המצווה, כי בשעת הברכה מקבלת האישה את השבת, ולאחריה כבר אסור לה להבעיר אש. מסיבה זו עוצמת האישה את עיניה בעת הברכה, ואז, בעת פקיחת העיניים לאחר הברכה, יש לה תחושה מחודשת של הנאה מאור הנרות.
_x000D_
מדליקים לפחות שני נרות כמחצית השעה לפני שקיעת החמה: נר אחד, כנגד: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ח'). השני כנגד: "שמור את יום השבת לקדשו" (דברים ה', י"ב). שני הנרות מהווים מצווה אחת, כמובא ב"לכה דודי" בקבלת שבת: "שמור וזכור בדיבור אחד, השמיענו א-ל המיוחד".
_x000D_
מנהג נאה הוא לתרום לצדקה לפני הדלקת נרות שבת. יש נוהגים להדליק נרות כמספר הנפשות בבית.
_x000D_
חז"ל מקשרים את אור נרות השבת לאור החדש שיאיר עלינו במהרה (ילקוט שמעוני במדבר פרק ח' סימן תשי"ט): "אם שמרתם נרות של שבת, אני מראה לכם נרות של ציון". השבת והגאולה העתידה קשורות הן זו לזו. השבת היא מעין עולם הבא, ובזכות שמירתה נזכה לעולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

_x000D_